בשורת הקממבר של ואדי עארה

בשולי כפר הולדתו בוואדי עארה הקים שכיב מרעי מחלבה קטנה שמייצרת, לצד היוגורט והלבנה, גם גבינות מיושנות מחלב עזים וכבשים טרי

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רונית ורד
צילום: דן פרץ

שבע בבוקר בחוות אלכרם שבכפר ערערה. חליבת הבוקר, שהחלה לפני שעתיים, הסתיימה זה מקרוב ושַכּיב מרעי מוסיף אנזים לגיבון לאמבטיה הצחורה של חלב הצאן ("אני זוכר בתור ילד את הדוד שלי מכין כאן בשטח גבינה למשפחה. הוא היה מרתיח חלב על המדורה, מוסיף לו כמה טיפות של שרף תאנים - האנזים של פעם - ומחכה לקרישת הגבן"). על השפתיים משוך חיוך כמעט תמידי, וזה אינו יורד גם במהלך עמל היום או הלילה. שכיב מרעי, קשה לטעות, הוא אדם שמח בחלקו, גם אם בשפה העברית מזכיר שמו הכתוב ביטוי קודר למדי. "אני אוהב את העבודה שלי", מתוודה בשמחה האיש שהפך את נחלת אבותיו, שפעם גדלו בה כרמי זיתים וענבים למאכל, לחווה לגידול צאן שבמרכזה מחלבה קטנה. "זו עבודה קשה של 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, מבעלי חיים אי אפשר לקחת חופש, אבל אני מת עליה".

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ