יש עוד מה לחדש בבוקר שאחרי הסדר: המתכון האבוד של הקרפעל קיגל

עוד בבוקובינה היה הקרפעל קיגל - מגדל חביתיות ממולאות בקציפת אגוזים וקוניאק ואפויות בתנור - מאכל נדיר שנהגו לאכול רק בפסח. בישראל רק מעטים עוד מכינים אותו, אבל כמה שעות פנויות, 20 ביצים וכמה מילות חוכמה מויקה האופטמן - זה כמעט כל מה שצריך

רונית ורד
צילום: דן פרץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונית ורד
צילום: דן פרץ

אדום הוא הצבע השולט בסלון ביתם של ויקה ומשה האופטמן ברמת גן: בווילונות הלבנים־שקופים מנצים ניצני ורדים אדומים; ספות ומושבי כיסאות מרופדים בגוני השני; סידורי פרחים מפלסטיק נתונים באגרטלי זכוכית אדומה; ומהמסדרון המוביל לחדר האמבט מציץ חלוק בית אדום ומתחתיו נעלי בית אדומות. "הצבע האדום מחייך את הבית ואת החיים", אומרת ויקה האופטמן, שליפסטיק אדום בוהק משוח תמיד על שפתיה. בכל אחד מחדרי הבית שולטת קשת צבעים שונה — חדר האמבט הוא סימפוניה של ורוד־סגול, המטבח עוצב בשום שכל בגוני צהוב־ירוק — אבל פריטים אדומים־ארגמניים מציצים מכל פינה. "זה העין של התופרת", אומרת בגאווה האשה היפה בת ה–84, שמגיל 12 התפרנסה מתפירת בגדים ושבארון ביתה שמורות עדיין שמלות נשף יפות להפליא שנתפרו על פי הזמנה. "אל תשוויץ, בלי ויקה היה לך בית כזה?" היא סונטת בבעלה משה, שמתלונן בחיבה גדולה על נטייתה ללכת אחריו מחדר לחדר כדי ללקט פירורים תועים וכדי להשיב למקומם חפצי חן אהובים וססגוניים שנאספו בקפידה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ