טוחנות הבורגול והפריקה של שפרעם

הכפר העתיק נהפך מזמן לעיר, אבל בבתי האבן, בטחנת הקמח ובחנויות המזון בשפרעם ממשיכים לקיים מלאכות מסורתיות נדירות, כמו הכנת דלעת מסוכרת לחג המולד

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רונית ורד
צילום: דן פרץ

דלתות השוק הישן, צבועות כחול־טורקיז ים־תיכוני, עומדות ברובן נעולות על סוֹרָג ובריח. הטיול ברחוב הראשי של מה שהיה פעם שוק אזורי שוקק חיים הוא טיול במורד זיכרונות מתוקים־מרירים. "כאן היתה מכולת שבה נהגה החנוונית למכור תרופות עממיות", מצביעה לילה נג'אר עמורי, פעילה חברתית מקומית, על אחת מדלתות העץ המוגפות, "וכאן היתה חנות לתיקון פרימוסים". במפתן הדלת, עשוי אף הוא עבודה מיומנת של חרש עץ, נעוצים עדיין מאות מסמרים, שסימנו את השבתו המוצלחת של פרימוס מתוקן לבעליו. דאוד ג'מיל, סנדלר בן סנדלר, נותר אחרון מבין האומנים שאיכלסו פעם את בתי המלאכה הזעירים שבשוק. יותר מ–60 שנה חלפו מאז החל לעבוד במקום לצד אביו, ברכה רבה כבר אינו רואה בעמלו. "פעם הייתי מייצר סנדלים ונעליים, היום רק מביאים נעליים לתיקונים קטנים פה ושם. קשה להתפרנס מזה והילדים לא רוצים להמשיך", אומר בחיוך הסנדלר זקוף הקומה ולבן השיער.

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ