אין עשבים רעים, יש עשבים לא טעימים

בשביל הילה הראל המרחב העירוני התל אביבי הוא שדה ליקוט לעשבי בר וצמחי מאכל שמרבית האנשים חולפים על פניהם בלי לשים לב. תחת ידיה של המעצבת והמלקטת הם הופכים לדברי מאכל ולמיצג יפהפה

רונית ורד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונית ורד

"טעמם של עלי החרצית מזכיר לי טעם משולב של פטרוזיליה וגזר", מודיעה הילה הראל לפרחי מלקטים מתחילים העוקבים אחריה בעיניים משתאות בסיור ליקוט עירוני שהובילה השבוע בתל אביב. דרך עיניה של הראל נדמה המרחב העירוני כשדה מאכל פורה: הוואדי בשולי נווה צדק מתכסה אחרי הגשמים במרבד ירקרק של נבטי חובזה וחרציות; גדותיו של נחל פרדס, סמוך לקריית עתידים, הן תחנה קבועה לליקוט כוכבית, כף אווז האשפתות ומרור הגינות (שני האחרונים מתויגים עדיין במגדירי צמחים מקומיים תחת השם המעליב "עשבים רעים", גם אם יש המוצאים אותם ראויים למאכל); רחובות העיר משופעים בימים אלה בעצי הדר הכורעים תחת משא פירות עסיסיים בגוני כתום־צהוב; ובשולי שדה עזוב בשכונת שפירא, בין ראשיהם המבצבצים של נבטי אפון מצוי ולשון הפר, מתגלה אוצר בלום — גבעולי אספרג מצוי ראשונים לעונה המרימים ראש נחשי־קשקשי משיחים קוצניים סבוכים. טעמו האגוזי המעורר של אספרגוס בר טרי יפה תמיד לחכם של גרגרנים, על אחת כמה וכמה כשמלקטים אותו באופן מפתיע ברחובות העיר הגדולה בישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ