האופה שעושה בית ספר לאופים

בבניין כמעט נטוש באבו גוש יוצר אנומראל רותם עוגן לחמים בלתי נשכחים. האיש שמלמד אפייה מאמין שלאופה הקהילתי יש תפקיד חשוב ושיש לנגוס בנתח השוק של המאפיות הגדולות

רונית ורד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים37
רונית ורד

ביתו של האופה שוכן בקומה השלישית באחת השכונות המזרחיות של אבו גוש. הקומה הראשונה והשלישית ריקות מדיירים — גם בבניין רב הקומות הסמוך דר רק דייר אחד — אבל נאים השכנים וגם היעדרם, בעיני האופה שהוא גם מוזיקאי המנגן על בגלמה, כלי נגינה דומיננטי בתרבות הטורקית העממית. "ג'בל אל יהוד", כך מכנים תושביה של המועצה המקומית, שיש בה רוב מוסלמי, את השכונה השקטה בשולי היישוב שגרות בה כמה עשרות משפחות יהודיות. האופה שבע הנדודים — מגיל 16 ידע עשרות כתובות, מקורות פרנסה וגלגולי חיים — מרגיש שהגיע אל השקט ואל הנחלה. "מבחינתי כאן אמות", הוא אומר בחיוך כשהוא ניצב על גג בית מגוריו ומשקיף אל נוף צריחי מסגדים צ'צ'ניים, צלבי כנסיות וגבעות ירוקות שיפולים. יורדים בגרם המדרגות החיצוני אל בית האופה ומשפחתו. שניים מחדרי הדירה המרווחת הפך האופה למאפייה — באחד ניצב התנור, בשני שולחן עץ גדול שעליו עוסק האופה באומנותו. היום הוא אופה את הגרסה שלו לפנה ביג'יו, לחם כפרי איטלקי עתיק יומין. "לכל אופה יש הלחם המיוחד שלו, והלחם הזה חי ומתפתח איתי כבר 15 שנה", אומר האופה הכריזמטי, מספר סיפורים טבעי מבטן ומלידה. "למדתי להכין אותו מפרנק מצגר, אופה קהילתי כפרי באזור אגם קומו שבאיטליה, והוא בתורו למד להכין אותו במנזר בדרום איטליה, שם מכינים אותו בדיוק באותו האופן כבר אלף שנה. אי אפשר לשחזר בדיוק את אותו הלחם כאן בישראל, אבל בחלוף השנים וההתפתחות האטית ייצרתי לו גרסה מקומית שלי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ