האופה הטורקייה שמכינה את אחד ממאכלי התאווה הנחשקים בעולם

דילק בהג'י נולדה בצ'ורום, למדה באיזמיר וכעת היא מכינה בתל אביב בורקסים שאפילו המראה שלהם יכול להעביר אדם על דעתו

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונית ורד
צילום: דן פרץ

שישה ימים בשבוע משכימה דילק בהג'י בארבע לפנות בוקר. חנות המאפים שלה, צבועה לבן בוהק ומקושטת בצמחי פלסטיק ירוקים ובקנקני תה מסורתיים, נפתחת בשש בבוקר. את הבצק עליה להכין לפחות שעתיים לפני כן. כשמגיעים ראשוני הלקוחות אל החנות הזעירה, שתנור ביתי גדול ניצב בירכתיה, יש כבר פואצ'ה — לחמניות גבינה אלוהיות — ולפחות מגש אחד של מיני הבורק השונים: שבלולי שכבות דקיקות של בצק יופקה פריך במילוי גבינה, גבינה ותרד או תפוחי אדמה ובשר; או גולת הכותרת — סו־בורק, בורקס שעלי היופקה העבים יותר שלו מבושלים במים ואז מרובדים, מעשה פשטידה או לזניה, לשכבות רכות האוצרות ביניהן גבינה או גבינה ותרד (בי נשבעתי: סו־בורק מסורתי הוא אחד ממאכלי התאווה הנחשקים בעולם. רק מראה השכבה העליונה השחומה, והמחשבה על מצולות העושר הרך המצפות למי שיבקע אותה, יכולים להעביר אדם על דעתו מרוב השתוקקות לאוצרות בתי המאפה הטורקיים המסורתיים. הסו־בורק של דילק לא נופל באיכותו מזה המוגש בטובים שבהם). לאט־לאט מתמלאים במשך היום מגשי האפייה גם במיני קדאיף, בקלאווה ושאקר פוארה, עוגיות סולת מתמוססות על הלשון — והכל מוכן בעבודת יד של האופה המחוננת והמיומנת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ