יבוא נדיר: אוכל פיליפיני ביתי, אלפי קילומטרים מהמולדת

ביקור בשוק הקטן של אנשי הקהילה הפיליפינית בתחנה המרכזית בתל אביב, ששומרים בגאווה על נאמנות למטבח הביתי

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונית ורד
צילום: דן פרץ

בסופי שבוע מתעורר השוק הזעיר שבתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. חמש־שש החנויות המתמחות במוצרים אסייתיים — כולן שוכנות בקומה הרביעית של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב ורובן באותה בעלות — פועלות לאורך כל ימות השבוע, אבל עגמומיות המבנה המוזנח והנטוש למחצה מתגנבת גם אליהן ("באתם לחפש חניה?" שואל בתדהמה השומר הנחמד האמון על מבוכי החניה התת־קרקעית, "תתכבדו — בכל אחד משלושת־אלפי המקומות"). בסופי השבוע מוצבים בחזית החנויות שולחנות ועליהם ירקות ופירות טריים, תבשילים ביתיים ארוזים בקופסאות פלסטיק ובשקיות ניילון, ומבחר דים סאם, אגרול ושיפודי בשר וקציצות דגים, הנמכרים לעוברים ולשבים מתוך סלסילות אידוי חמות. הדוכנים המאולתרים משמשים מקום מפגש והתכנסות חברתית, התנועה הערה מתגברת בשישי־שבת, ויום ראשון — יום המנוחה של אנשי הקהילה הפיליפינית־נוצרית המקומית, ויום חופש נדיר למי שפרנסתו על מלאכות מפרכות שרוב אזרחי הארץ אינם רוצים לעסוק בהן למחייתם — הוא היום העמוס ביותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ