זיכרון צבעוני ממסעדות ומטעמים שנעלמו מהעולם

תמר מושקוביץ אוספת מפיות מהתקופות הזוהרות והזוהרות־פחות של המדינה. עיון באוסף הנרחב מגלה כיצד עולם השיווק הישראלי כולו הצליח להידחס לפיסת נייר קטנה, שבסך הכל נועדה לסלק פירורים מהפה

רונית ורד
רונית ורד

סינדרלה ושלוש אחיותיה גויסו לשיווק מיונז; החתול במגפיים מכר ממרח קקאו; וכיפה אדומה, מהודרת־ברדס ואוחזת זר פרחי ארגמן, נשאה בסל חלבינה — מרגרינה עם חלב. סדרת אגדות הילדים של חברת המזון מטע, שהונצחה על גבי מפיות בשנות ה–60, נמנית עם אחת מסדרות המפיות החביבות ביותר על תמר מושקוביץ, מאיירת ("שמפלרטטת עם עיצוב") ואספנית של מפיות וינטג'. "הן מושקעות יחסית למפיות ישראליות אחרות מהתקופה", מעידה האשה המצחיקה, המחזיקה בכמה אוספים יוצאי־דופן נוספים הקשורים לאוכל ולעיצוב. "הן הודפסו בשלושה צבעים. רוב המפיות הודפסו אז בצבע אחד או שניים, והאיורים היפהפיים נועדו להטמיע את ערכי המותג — השד יודע אילו ערכים אמורים להיות למוצר המוזר של שומן צמחי מוקשה עם חלב — בקרב בני הגיל הרך", היא אומרת. "מפית אחרת של מטע מציגה שלל סיפורי ברווזים מהאגדות, ואחד הברווזים — במיטב המסורת הישראלית המיליטריסטית — חובש לראשו כומתה צה"לית".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ