ארבעה דורות של גבינה מקומית טובה

בעידן שבו מרבית מוצרי החלב בישראל מוכנים מחלב בקר תעשייתי, בני משפחת שיתווי — דור רביעי לרועים ולגבנים מהגליל — ממשיכים לייצר גבינות צאן מסורתיות

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים6
רונית ורד
צילום: דן פרץ

העונה נפתחה לפני עשרה ימים: הישאם שיתווי, דור רביעי לרועי צאן ויצרני גבינות, מתקשה להסתיר את עייפותו כשהוא פוסע בדיר רחב הידיים בין ממליטות לטלאים בני יומם. "אני בעונה הזאת לא ישן", הוא אומר בחיוך תשוש ומפציר בשוקו ובקרמלי — שני כלבלבים זעירים הכרוכים אחריו באשר ילך — להפסיק לנבוח בקול צווחני. בדיר של משפחת שיתווי, כמו במשקי חלב מודרניים אחרים, שומרים על תנובת חלב לכל אורך השנה בעזרת הזרעות מלאכותיות, אבל בשלהי האביב, עונת הרבייה הטבעית, מגבירים את קצב ההמלטות. עד לפני עשור, אז בנו בני המשפחה את הדיר הגדול בשולי איכסאל שבגליל התחתון, שכן הדיר המשפחתי בהר הקפיצה, ועדר העזים והכבשים יצא עדיין לרעות בשדות המקיפים את העיר נצרת. "בימים של המרעה החלב היה יותר עשיר וארומטי", אומר ריאד שיתווי, אחיו של הישאם ומי שמופקד על המחלבה ועל מלאכת הגבנות. "האינסטינקט הטבעי של העזים מוביל אותן לחפש את הצמחים הטובים ביותר עבורן, וטעמו של החלב אחר לחלוטין. אבל כמעט בלתי אפשרי היום לצאת למרעה. בכלל, אנחנו עם שאיבד את השורשים. אתמול אירחנו בחווה את הגנון של הבן שלי, ואף אחת מהגננות לא ידעה להבדיל בין עז לכבש".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ