החיים ב–400 מעלות: חזרתו של האופה החקלאי

חגי בן יהודה, דור חמישי לאופים ממזרח אירופה שהעדיפו את פתח תקוה על פני ניו יורק, מנסה לגדל חיטה מסורתית, ומתעקש עדיין לאפות לחמים בתנור עצים

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים11
רונית ורד
צילום: דן פרץ

ביום רביעי שעבר נרשמו בקיבוץ עינת 31 מעלות ו–65% לחות. כמדי יום רביעי פיטם האופה חגי בן יהודה בבולי עץ את כרסו של תנור הלחם, הניצב תחת כיפת השמים בחצר בית הוריו, והבעיר בו אש. כדי שתא האפייה, המשמש גם כתא הבעירה, יגיע לטמפרטורות הדרושות לאפיית לחם, בעומס חום כבד או בגשם זלעפות, יש להתחיל להבעיר את התנור 24 שעות לפני האפייה, ולחזור על התהליך כמה פעמים: מבעירים את הבולים, מזיזים אותם מצד לצד בתא הבעירה כדי ליצור חום אחיד בחלל התנור, מוציאים את הגחלים הלוחשות, מנקים את רצפת האבן וחוזר חלילה. ברגע שתגיע כיפת האבן לטמפרטורה של כ–400 מעלות, יוציא האופה את הגחלים בפעם האחרונה ויסגור את דלת הברזל של האינפרנו הלוהט. כיכרות בצק השאור, גם הן תוצאה של תהליכי תסיסה והתפחה אטיים בני 24 שעות, נאפות בחום של כ–350 מעלות ללא אש גלויה, מכוח חום הנאצר בתנור הבנוי משלוש שכבות — לבנים, בטון ובידוד תרמי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ