כשאני רואה עץ שאני אוהב אני עושה לו ילד: מסע להצלת עצי פרי נדירים בגליל

עמית פומפן ועדי סגל, משמרי מלאכות מזון קדומות, הקימו מקלט לעצי פרי מזנים מסורתיים. כעת הם רוצים לשתול מטע מסחרי של זני מורשת, שיציע אלטרנטיבה לחקלאות המודרנית

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונית ורד
צילום: דן פרץ

שבע בבוקר בעמק הנעלם, שטח בר נסתר מעין ומתודעה השוכן במדרונות הר כותר במזרח הגליל העליון, סמוך לכדיתה (קדיתא) היהודית והערבית. העמק היפהפה הוא ביתם של מאות עצי פרי עתיקי יומין, מזני מורשת נכחדים, ששרדו למרות שכמעט ולא טופלו בידי אדם בעשרות השנים האחרונות. "זו שנת התאנה", אומר עמית פומפן, ניצב ליד צמרתו הירוקה של עץ תאנה עתיק. "בשנה שעברה כמעט שלא היו תאנים. השנה יש שפע פרי, למרות שעץ התאנה לא סירוגי כמו עץ הזית". עדי סגל, צלמת וזוגתו של פומפן, אורה (קוטפת) תאנים במקל ארוך שבקצהו מסמר; ואלומה, בתם הפעוטה, כתומת השער, זוללת מלוא הפה תאני בוקרטי מתוקות ציפה ארגמנית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ