כשאני רואה עץ שאני אוהב אני עושה לו ילד: מסע להצלת עצי פרי נדירים בגליל

עמית פומפן ועדי סגל, משמרי מלאכות מזון קדומות, הקימו מקלט לעצי פרי מזנים מסורתיים. כעת הם רוצים לשתול מטע מסחרי של זני מורשת, שיציע אלטרנטיבה לחקלאות המודרנית

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רונית ורד
צילום: דן פרץ

שבע בבוקר בעמק הנעלם, שטח בר נסתר מעין ומתודעה השוכן במדרונות הר כותר במזרח הגליל העליון, סמוך לכדיתה (קדיתא) היהודית והערבית. העמק היפהפה הוא ביתם של מאות עצי פרי עתיקי יומין, מזני מורשת נכחדים, ששרדו למרות שכמעט ולא טופלו בידי אדם בעשרות השנים האחרונות. "זו שנת התאנה", אומר עמית פומפן, ניצב ליד צמרתו הירוקה של עץ תאנה עתיק. "בשנה שעברה כמעט שלא היו תאנים. השנה יש שפע פרי, למרות שעץ התאנה לא סירוגי כמו עץ הזית". עדי סגל, צלמת וזוגתו של פומפן, אורה (קוטפת) תאנים במקל ארוך שבקצהו מסמר; ואלומה, בתם הפעוטה, כתומת השער, זוללת מלוא הפה תאני בוקרטי מתוקות ציפה ארגמנית.

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ