רונית ורד
צילום: דן פרץ
רונית ורד
צילום: דן פרץ

"אני זוכרת את עצמי כילדה, עומדת בסופרמרקט ומסתכלת בהשתוקקות באריזת השוקולד עם ציורי החתול", אומרת השוקולטיירית איקה כהן. "ואז טעמתי את לשונות החתול, והן היו לא טעימות. יש לי זיכרון ברור של אותו מפח נפש. אני זוכרת שחשבתי: על מה המהומה? שאפשר לעשות את זה טוב יותר. הייתי ילדה שניזונה משוקולד. אמא שלי היתה מעירה אותי בבוקר עם שתי כוסות שוקו חם שהייתי גומעת עוד בעיניים עצומות. בדיעבד אולי צריך לדבר על זה עם פסיכולוג — אמא, אבא, איפה הצבת הגבולות? — אבל שוקולד היה אהבתי הגדולה, ודווקא לשונות החתול, למרות הצורה המפתה שלהן, זכורות לי כאכזבה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ