גם בתל אביב אפשר לבשל אוכל יפני אמיתי ומדויק

שני סיפורים קטנים שמעידים על המשיכה הישראלית למטבח המהפנט של יפן, וגם על המשבר בענף המסעדנות המקומי

צילום: דן פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צילום: דן פרץ

רנן קומטה־בלומנרייך עומד במטבח ביתו, דירה ישנה ומוארת בלב תל אביב, וחותך בריכוז עילאי את בשרו של דג אינטיאס טרי. הפרוסות האחידות למראה מצטרפות אל נתחי הסלמון, הפארידה והשרימפס במגש סשימי יפהפה, מעוטר בשורש ווסאבי טרי. אלא שבשולי אחד הנתחים מתגלה בליטה מילימטרית — הנראית רק לעיניו של הטבח הקפדן, ומפֵירה את השורה המושלמת ואת החיתוך ההרמוני של הקצוות. "אני כבר אשמע על המחדל הזה כל הלילה", נאנחת באימה מדומה דניאל מונדלק, אשתו של קומטה־בלומנרייך, טבחית גם היא. דניאל מכינה באותה שעה את הצ'יראשי — תבשיל אורז, אצות היג'אקי וטופו מטוגן — אבל ברגע שבו היא יוצאת מהמטבח לערוך את השולחן מתגנב בעלה אל הקערה כדי לבחון אם הונחו עיטורי התבשיל — שרימפס כבוש, צלופח מטוגן ואדממה — בדיוק הראוי למפגן צבאי. "אין מה לעשות, יש דברים שרק מי שקיבל חינוך לאסתטיקה יפנית רואה", הוא ממלמל, ספק לעצמו ספק לאורחים.

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ