אני אישה ערבייה: המטבח המסורתי של אום בילאל

בחגיגות, בימי אבל וסתם כך בימי חול, התבשילים והמאפים של אום בילאל הם חלק בלתי נפרד מחייהם של תושבי הכפר נחף

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים79
רונית ורד
צילום: דן פרץ

שגרת יומה של אום בילאל מתחילה בשלוש לפנות בוקר. רחובות הכפר הגלילי ההררי עדיין חשוכים ונטולי תנועה, אבל בעוד שלוש שעות יתחילו ילדי הגנים ובתי הספר להגיע לחנות הירקות־מאפייה של אום בילאל ושל חאלד קדרי בעלה, ואת מיני הבצק לסוגי המאפים השונים יש להקדים ולהכין. בשש בבוקר, כשראשוני התלמידים יוצאים מביתם, כבר אפופה החנות הזעירה בריחם המתוק והחם של דברי בצק טריים: פיתות שחומות נהדרות, מקמח לבן או מקמח חיטה מלא; לחם טאבון משובץ תרד בר; ומבחר מנקיש, מאפים שטוחים מסורתיים הנאפים בטאבון עם שמן זית ותערובת זעתר, עם מחית של פלפלים מתוקים וחריפים או גבינת צאן מגוררת, או, לשמחתם של גדולים וקטנים כאחד, רסק עגבניות תוצרת בית, גבינה צהובה וזיתים בנוסח פיצה.

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ