${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני אישה ערבייה: המטבח המסורתי של אום בילאל

בחגיגות, בימי אבל וסתם כך בימי חול, התבשילים והמאפים של אום בילאל הם חלק בלתי נפרד מחייהם של תושבי הכפר נחף

77תגובות
אום בילאל ומנקיש זעתר
דן פרץ

שגרת יומה של אום בילאל מתחילה בשלוש לפנות בוקר. רחובות הכפר הגלילי ההררי עדיין חשוכים ונטולי תנועה, אבל בעוד שלוש שעות יתחילו ילדי הגנים ובתי הספר להגיע לחנות הירקות־מאפייה של אום בילאל ושל חאלד קדרי בעלה, ואת מיני הבצק לסוגי המאפים השונים יש להקדים ולהכין. בשש בבוקר, כשראשוני התלמידים יוצאים מביתם, כבר אפופה החנות הזעירה בריחם המתוק והחם של דברי בצק טריים: פיתות שחומות נהדרות, מקמח לבן או מקמח חיטה מלא; לחם טאבון משובץ תרד בר; ומבחר מנקיש, מאפים שטוחים מסורתיים הנאפים בטאבון עם שמן זית ותערובת...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#