מי שלא אכל את הבוריקה הזאת, כאילו שלא אכל בוריקה מימיו

זה שלושה דורות שבני משפחת סעדה מכינים בוריקה. בדוכן הצנוע שלהם באור יהודה הם מגישים אותה בתוך לחם אחיד, כמנת רחוב שהיא תמצית של הישראליות כולה

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רונית ורד
צילום: דן פרץ

תריס הברזל נפתח מדי בוקר ב–11:30. בתוך המזנון הקטן, שלא השתנה כמעט מאז שנפתח בשנות ה–50, כבר ממתינות שקיות של לחם אחיד טרי ממאפייה מקומית. עמית סעדה, יליד 84' ודור שלישי לאנשי הבוריקה הטריפוליטאית, מכניס את כיכרות הלחם לארון פורמייקה לבן; מסדר שולחנות וכיסאות ומכבד את הרצפה; ויוצק שמן חדש לקלחת הטיגון הגדולה. דמותו של סבו המנוח, שפתח את העסק לפני למעלה מ–60 שנה, מונצחת בצילום בגודל טבעי על אחד הקירות, לצד תמונות רבנים, פוליטיקאים נערצים ובני משפחה. "אלה בדיוק הדברים שסבא שלי היה עושה כל יום", הוא אומר, "רק בהבדל אחד — סבא, ואבא בתורו, היו פותחים את הדוכן מדי יום ב–15:00. בטריפולי נחשבת הבוריקה למאכל שאוכלים בדרך כלל בשעות אחר הצהריים והערב, ומסורת היא מסורת גם בארץ ישראל".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ