מעדן המלכים שחיבר בין הנגב וקונסטנטינופול

דג התוכי נחשב לאחד המעדנים היוקרתיים ביותר של התקופה הביזנטית. צוות של ארכיאולוגים ושפים הציג השבוע את סיפורו, שהוא גם סיפורו של אגן הים התיכון

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים11
רונית ורד
צילום: דן פרץ

המחקר של הארכיאולוג ד"ר יצחק יפה עוסק בדייסת דוחן. ליתר דיוק, הוא עוסק בכלים שבהם בושלה הדייסה בסין לפני 3,000 שנה. "התקופה הזאת בהיסטוריה הסינית מקבילה לתקופת דוד ושלמה המלך אצלנו", מספר יפה, "ויש בה גם נראטיב היסטורי דומה: תקופת זוהר שבה ממלכה מקומית מתפשטת במרחב טריטוריאלי, מגבשת זהות תרבותית מובהקת ומנחילה אותה לעמים שכנים שעמם היא באה במגע. השלב הבא הוא קריסת הממלכה המאוחדת, שמתפרקת לממלכות נפרדות, והאיחוד המיוחל יתרחש רק זמן רב לאחר מכן". יפה, יליד 1982, למד לתואר ראשון ולתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים, המשיך להתמחות בארכיאולוגיה סינית בסין וקיבל דוקטורט מאוניברסיטת הרווארד. "הדגן העיקרי בסין באותה תקופה לא היה אורז אלא דוחן", הוא ממשיך, "והמאכל הנפוץ ביותר היה ספק דייסה ספק נזיד של דגנים, שלעתים הוסיפו לו קצת ירקות או קצת בשר. את התבשיל הזה בישלו בכלים פשוטים, סירי חרס גדולים, שהתגלו באתרים ארכיאולוגיים שונים בסין".

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ