אם מכינים מעיל מעור פרה, למה לא מעור של דג?

רוב האנשים מעקמים את הפרצוף למראה עורות דגים, ובעיקר סותמים את האף. סלבה פנסטר, בת לשושלת מוכרי דגים משוק הכרמל, מכינה משיירי העורות האלה מעילים, תכשיטים וארנקים

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים20
רונית ורד
צילום: דן פרץ

חמש בבוקר בבית משפחת פנסטר בתל אביב. סלבה פנסטר כבר יושבת על רצפת האמבטיה ומנקה בשקידה, בכפית ובמספריים, שאריות בשר וקשקשים. "לכל דג יש מבנה סיבי אחר", מסבירה הצעירה יפת־התלתלים, "אני כבר יודעת איך לעבוד עם כל אחד מהעורות השונים כדי לנקות אותם הכי טוב". מוסי פנסטר, אביה של סלבה ודור שני למוכרי דגים משוק הכרמל, עובר ליד המקלחת וזורק מבט מיואש מאחורי גבו של הדור הצעיר. "הם רוצים להרוג אותי", מדווחת הצאצאית בעליצות בתוך החדר שהופקע מחזקת המשפחה. "מוכר דגים כל חייו רק מנסה להיפטר מהריח שדבק בעור ובבגדים, ועכשיו הבאתי את ענן הריח הזה הביתה".

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ