יופייה המהפנט של מלאכת האופה

איפה ישנם עוד אופים צעירים המתמחים גם בשימוש במגל? חוסאם אל־טחאן מגדל חיטה ואופה לחמי טאבון בתנור המסורתי שבנה במו ידיו

רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רונית ורד
צילום: דן פרץ

שמונה בבוקר במאפיית הטאבון בעראבה. ליד דלפק המאפייה ממתינים בכל רגע נתון לפחות שלושה־ארבעה לקוחות מהיישוב ללחם טאבון טרי, אבל איש אינו פוצה את פיו להתלונן או לשאול כמה זמן עוד יצטרך לחכות. הממתינים מברכים איש את רעהו בברכת בוקר טוב, מוזגים לעצמם קפה שחור או תה עם מרווה מקנקנים הניצבים תמיד על הדלפק — לצד קופסה של תמרים יבשים, שוקולד עטוף באריזות נוצצות ופירות טריים — ובעיקר בוהים בשתיקה בלהבות האש של תנור העצים הכביר וביופייה המהפנט של מלאכת האופה. לעתים מתנהלת ברקע שיחה ערה על עניינים של הא ודא — מאפיות שכונתיות זעירות ניצבו מאז ומתמיד במוקד חיי קהילה — אבל לעתים תכופות יותר הקול היחיד שנשמע הוא קול טפיחות ידיו של האופה, המשטח במיומנות כדורי בצק לעיגולים גדולים ורודה מהתנור מאפים מוכנים בעזרת מרדי עץ ארוכים וקלשוני ברזל.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ