גן העדן הקולינרי שנמצא במרחק טיסה קצרה מנתב"ג

תושבי העיירה הטורקית המנומנמת אייבליק סירבו להיכנע לטרנדים המערביים המודרניים, וטוב שכך

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צילום: רונית ורד
רונית ורד
רונית ורד

שעת בוקר מאוחרת בקפה השטן ("שיטניין חבסי") בלב העיר העתיקה של אייבליק (Ayvalik), עיירה טורקית שהאי היווני לסבוס נשקף מחופיה. על המרפסת, בצל סוכך עלווה ירוקה שיצרו גפנים וצמחים מטפסים אחרים, יושבים הלקוחות ושותים תה, קפה (מבושל כמו בימים עברו בספל, פינג'אן, על גחלים); ושרבט — מיץ לימונים או משקה המוגש אך ורק במשך שלושת חודשי הקיץ של ענבי בוסר לבנים. את ענבי הבוסר (קורוק בטורקית, או חוסרום בערבית) של זני גפנים מקומיים סוחטים בעונה מדי יום אחרי הצהריים, ממתיקים במעט סוכר (הטעם החמצמץ נשמר, אבל מתאזן ומתעדן), מוהלים במים קרים ומגישים קר וללא כל חומרים משמרים. משקה התאווה הזה, שיש לו צבע זהוב וטעם בלתי נשכח, מעלה בדמיון שרבטים אגדיים וקינוחי פירות מצוננים בשלג שהובא מפסגות ההרים הגבוהים לסולטנים ולמלכים. בימים עברו היו משקאות דומים נפוצים במזרח התיכון, באסיה הקטנה ובבלקן — בכל מקום שבו התקיימה במשך אלפי שנים תרבות הגפן — אבל היום קשה למצוא מקומות שממשיכים להכין אותם בשיטה המסורתית. גם בעיירה הקטנה לחופי הים האגאי — שהעובדה שלא הפכה למוקד תיירות בינלאומי שימרה בה מראות ומנהגים של ימים עברו — נותר קפה השטן אחד המקומות הבודדים שבהם אפשר לשתות בעונה קורוק סוי, מיץ ענבי בוסר.