תאווה ושמה כיסון: בית המאפה ששווה נסיעה מיוחדת לחדרה

אין טבחים רבים שמסוגלים לשחזר את יצירות הבצק של טניה איסטכרוב. בחנות המפעל הקטנה שלה אפשר להצטייד בצידנית שלמה של מאפים נדירים

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חינקלי
רונית ורד
צילום: דן פרץ

בבוקר היום שאחרי יום כיפור דיווחה טניה איסטכרוב לילדיה ולעובדותיה על צינון קל. דיווחה, לא התלוננה חלילה, ואת האצבע המאשימה לא הפנתה לחילופי העונות או לווירוס אקראי, אלא ליום המנוחה הנדיר שבו נכפה עליה לשבות ממלאכה. "אם אני בבית יום אחד, אני הופכת לחולה", אומרת האישה בת ה–70 בארשת פנים חתומה. מי שאינו משכים קום לעבוד, אליבא דאיסטכרוב, נופל מיד למשכב. "אם היא בבית יותר מיום אחד היא מרגישה לא טוב", מאשר באנחה מארק, השני מבין ארבעת ילדיה. "מיום שאני זוכר את עצמי אמא תמיד עובדת בלי הפסקה. בשבתות אחרי הצהריים צריך לעצור אותה שלא תלך לעסק להתחיל להתפיח בצקים, ופעם ניסינו אחי הבכור ואני לשלוח אותה לחודש נופש שתנוח קצת. בשום אופן היא לא הסכימה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ