חייו ומותו של האיש שהמציא את קופסת השימורים (ואפילו לא רשם עליה פטנט)

קופסאות השימורים, שחזרו בסערה לחיינו, נולדו במאה ה–19. בעוד שכיום הן נחשבות לפתרון דחוק לימי משבר, הרי שהשף האובססיבי שעמד מאחורי ההמצאה ראה בה את ההישג הקולינרי של חייו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מדור אוכל רונית ורד
רונית ורד
צילום: דן פרץ

ניקולא אפר, יליד המאה ה–18 ומי שמכונה "אבי השימורים", האמין שרק ירקות, פירות ובשר מהאיכות המשובחת ביותר ראויים להפוך לשימורים. בית המלאכה של השף הצרפתי, שבתחילת המאה ה–19 העסיק עשרות עובדים, שכן סמוך לשדות החקלאיים שסיפקו לו ירקות ופירות עונתיים, והיה מרחק קצר מהמשקים הכפריים שסיפקו לו מוצרי בשר וחלב טריים. בדומה לשפים מודרניים של תנועת "מהחווה לצלחת", הכריז אפר שרק צעד אחד צריך להפריד בין ערוגות גן הירק לבין דודי הבישול שבהם חומם המזון בבקבוקי זכוכית אטומים לאוויר וחתומים בשעם. דוח של הצי הצרפתי — שאפר סיפק לו להתרשמות ראשונית שימורי מרק צח, שימורי מרק בקר עם רוטב ושימורי קטניות — קבע בשנת 1803 ש"השעועית והאפונה הירוקה, עם ובלי ציר בשר, מצטיינות בטריות ובטעם של ירקות שנקטפו זה מקרוב"; גרימו דה לה רנייר, מבקר המסעדות הראשונות בהיסטוריה ומי שפרש עליו את חסותו, כתב בהתפעמות ש"בכל בקבוק, שנמכר במחיר צנוע, אצורה מתיקות מופלאה שמזכירה את טעמו של חודש מאי גם באמצע החורף". ב–1810, לאחר פרסום הספר שחשף לעולם את הטכניקה שפיתח, נכתב עליו בעיתונות האירופית שאפר מצא דרך לתקן את מחזור עונות השנה ולהגן על תוצרת הסתיו, האביב והקיץ, בדומה לגנן מסור, כשהיא כלואה בפעמוני זכוכית.

תגובות