"יאיר נתניהו התרברב שפעם היו פה רק תפוזים. עכשיו כל המשק סגור ואנחנו עובדים בפרדסים"

הפרדס של משפחת אלון הוא משל למצבם השברירי של יצרני המזון הקטנים, שמנסים למצוא פתרונות יצירתיים למשבר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קטיף קלמנטינות אודם בפרדס של משפחת אלון השבוע
קטיף קלמנטינות אודם בפרדס של משפחת אלון השבוע
רונית ורד
צילום: דן פרץ
רונית ורד
צילום: דן פרץ

בבוקר יום ראשון האחרון, ימים ספורים לאחר הטלת ההסגר דה־פקטו על תושבי ישראל, נקל היה להבין בפרדס של משפחת אלון בעמק חפר מדוע בחרו בני האדם לדמיין את גן העדן האבוד כמטע עצי הדר: בין שורות העצים צומח בשלהי החורף מרבד עשב רך, משובץ כתמי צהוב ופירות של עצים שנשרו; מעל צמרות העצים — עמוסים בעת ובעונה אחת באשכולות פרחים, בפירות בוסר ובפירות הדר בשלים — רחשו ענני ברחשים לבנים (לעין אנושית נדמה תחילה שמקורו של הנחיל האווירי בעלעלי פרחי הדר מתעופפים ברוח); והקול היחיד שנשמע ברקע הוא רחש זמזומן של דבורים, הנמשכות לריח הכבד והחושני שמפיצים פרחי לימון סגולים־ורודים ופרחי ליים לבנים.

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ