פרידה מנמל מבטחים: הבר הירושלמי שלא שרד את הקורונה

אף שלא התקיים הרבה שנים, הקזינו דה פריז היה מוסד קולינרי יוצא דופן בנוף הירושלמי. החלל הייחודי והביתי, שמשך אליו דמויות קבועות ומסקרנות, הודיע השבוע על סגירתו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קזינו דה פריז
רונית ורד

בתשע השנים האחרונות היה הקזינו דה פריז העוגן שלי בירושלים. אדם שמרבה בנסיעות צריך נמלי מבטחים, והקזינו היה לי המקום הבטוח בירושלים שבו מכירים את שמי, כל עוד מישהו ממשפחת מזרחי היה על הבר, ובדרך כלל היה. גם אם לא היה אדם כזה בנמצא — במקום קידמו את פניך חברים מוכרים כמו כוס גינס על הבר בצהרי היום או קערת מרק אפונה חם בליל סערה. לא לחינם יצא למרחקים שמם של בתי המרזח והמסבאות ששכנו בערי נמל: אדם שירד מספינה לאחר שהות ארוכה בים נזקק לא רק לקרקע יציבה תחת רגליו, אלא גם לתזכורת מחודשת לחיוניות החיים, לצלילי מוזיקה ולשאון שיחות; למזון ולמשקה שאינם נמדדים במשורה; ולחמימות של הכנסת אורחים הממיסה צינה מלב ומפוגגת קור מן האיברים. ירושלים אמנם אינה שוכנת לחוף ים, אבל מסעות יבשתיים, גם אלה הקצרים יותר של העידן המודרני, מצריכים עוגנים יציבים לא פחות מאלה שנערכו פעם בלב אוקיינוסים וימים.

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ