האישה שהפכה בית קטן בחדרה למוזיאון פרטי של שנות ה-50

מיכל הַם הפכה את הבית שקנתה למוזיאון נוסטלגי של שנות ילדותה, ומעלה את השאלה אל מה אנחנו באמת מתגעגעים כשאנחנו עורגים לחפצים ולטעם של פעם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צילום: דן פרץ
רונית ורד
צילום: דן פרץ

מיני הקורצנים והחותכנים, ששימשו בשנות ה–50 וה–60 להכנה ביתית של אטריות ובצקניות, תלויים בעזרת ווי ברזל מעוקלים על מוט מוארך שהוצמד לקיר המטבח. "יום רביעי היה יום הבצק", נזכרת מיכל הַם (במקור: שטרן), שנולדה ב–1956 וגדלה בשכונת בית אליעזר שבחדרה. "חלל המטבח התמלא חלקיקי אבק קמח, ואת הבצק רידדו דק על שולחן הפורמייקה. את הבצק שנחתך לסרטים היו תולים לייבוש על מסעדי הכיסאות, ואז נפנו להכנת הפסטליקוס והבורקיטס". במאגר זיכרונות הילדות שנאצרו במוחה של מי שנולדה בישראל להורים ממוצא יהודי־טורקי (מצד האם) ויהודי־הונגרי (מצד האב) מופיעים בורקס ותבשילי במיה ואורז לצד גפילטע פיש, עוגות שמרים ונוקדלי (בצקניות אופייניות למטבח ההונגרי); והכלים הטיפוסיים להכנת המאכלים השונים — תבניות ברזל מחוררות ליצירת נטיפי הבצק ופתיליות שעליהן מתבשלים לאטם סירי תבשילים מזרח־תיכוניים — נמצאים באוסף מרשים בגודלו בן אלפי פריטים של חפצים אוגרי זיכרון שצברה הם בעשור האחרון.

רונית ורד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ