צאצאי החקלאים שמפיחים רוח חיים באדמות של עמק יזרעאל

בני הדור הצעיר של מייסדי מרחביה, שמעדיפים להתאוורר מהמגורים במרכז הארץ, מחדשים את חיי המשק של משפחתם ומייצרים ירקות אורגניים ושמן זית עטור שבחים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מדור אוכל רונית ורד
צילום: דן פרץ
רונית ורד צרובה צרובה לדף כתב
רונית ורד
צילום: דן פרץ
רונית ורד צרובה צרובה לדף כתב
רונית ורד
צילום: דן פרץ

רק מי שגר בעמק יזרעאל שנים רבות יכול להתייחס בשוויון נפש גמור להתבוססות בבוץ בשדות החקלאיים בימים שאחרי הגשם: אדמת הסחף הכבדה של העמק — שבחום הקיץ מתבקעת ונפערים בה סדקים וערוצים עמוקים — הופכת, ברגע שבו ניתכות עליה טיפות גשם, למלכודת בוץ ערמומית. מי שנועל מגפי גומי לעתים תכופות מתנודד בחוסר יציבות על רגל אחת בניסיון לחלץ מגף אבוד מהביצה הטובענית; ואילו נועלי הנעליים — גם נעלי עבודה או הליכה חזקות — עלולים למצוא עצמם מחלצים בכל צעד שלדים נטולי סוליות שנכנעו לכובד הבלתי־נסבל של הבוץ. "כשהאדמה ספוגת מים בחורף עדיף פשוט לעבוד בלי נעליים", אומרת איילת מרגלית, בעלת החווה האורגנית במרחביה.

רונית ורד צרובה צרובה לדף כתב

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ