אחרי שנה של סגר, זו המסעדה שכדאי לשוב אליה

האוכל הביתי והמנחם של מסעדת אולימפוס מושך אליה לקוחות קבועים כבר 90 שנה. יש לכך הרבה סיבות טובות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חצילים מטוגנים
צילום: תומר אפלבאום
רונית ורד צרובה צרובה לדף כתב
רונית ורד

לו היה דוקטורט בתחום הטיפול בחצילים היה יונה נחמן זוכה בו באמונה וביושר: השעות הראשונות של עמל יומו, כמעט כל יום ב–50 השנים האחרונות, מוקדשות לטיגון פרוסות חציל, חלק ממנת המוסקה שמוגשת מאז 1932 באולימפוס, מסעדה משפחתית שירש מאבותיו ומשותפיהם. מלאכת הטיגון, יודע כל מי שטיגן אי־פעם חציל מימיו ועל אחת כמה וכמה חצילים בכמות גדולה, רחוקה מלהיות זוהרת או להזכיר את חיי שוכני האולימפוס המיתולוגי: חותכים את החצילים לאורכם לסירות דקות ושוות בעוביין; מניחים את הפרוסות בסיר מי מלח, כדי להוציא את המרירות; מסננים; מייבשים; מטגנים עד להשחמה בו זמנית לפחות בשתי מחבתות רוחשות שמן רותח; ואז מניחים לשעה לפחות על תבניות מוטות בשיפוע קל כדי לנקז את השמן. "הרבה זמן לוקח הטיגון", נאנח הפטרון, הבעלים והטבח של המסעדה, "אבל החציל הוא מלך המטבח. חציל הוא הכל מהכל ועולם ומלואו, אפילו קינוחים עושים ממנו".

רונית ורד צרובה צרובה לדף כתב

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ