הוא זכה לתדמית מפוקפקת, אבל מי שיאזור אומץ יגלה מעדן מלאכים

ספק אם רבים יטרחו להכין כיום תבשיל מורכב של חלקי פנים, אך מתכון מסורתי של טחול ממולא עדיין יכול לספר סיפור מרתק על ההיסטוריה של צריכת המזון גם בארץ ישראל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מדור אוכל רונית ורד
צילום: דן פרץ
רונית ורד צרובה צרובה לדף כתב
רונית ורד
צילום: דן פרץ

באופן מפתיע, המאכל הנחשק ביותר בעיניו של יהודי שחי בארץ ישראל במאות השלישית־שביעית לספירה היה לשון עגל בחרדל. אחזור על כך — גם כי אני קצת נהנית לומר את זה, ובעיקר כי בעיני רוב האנשים שחיים כיום באותו אזור, מדובר בנתח בשר בעל תדמית בעייתית, שדבקה בו שמץ של אשכנזיות מפוקפקת ומכובסת. אבל לשון בחרדל — לא ברור אם ברוטב דומה לחרדל המודרני, או פשוט מתובלת בזרעים כתושים או שלמים — נחשבה לפני יותר מ–1,500 שנים למאכל יוקרתי שראוי לשולחנם של כוהנים ומלכים.

רונית ורד צרובה צרובה לדף כתב

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ