בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פינת אוכל | למי קראת סקוטי

על אף כינויו העממי של הוויסקי, טיול ברחבי אירלנד מגלה גם את שורשיו הג'ינג'יים של המשקה

תגובות

יודע כל פרסומאי מתחיל ושתיין חובב: סיפור טוב הוא ערך עליון. הארומה האינטלקטואלית-רומנטית שמאציל סיפור טוב על משקה אלכוהולי חשובה יותר מטעמו של הנוזל, משכרת יותר מאחוזי האלכוהול של הנקטר הממשי. בספר דברי הימים של קילבגן, מותג וויסקי אירי ששורשיו במאה ה-18, מופיעים כל המרכיבים הדרושים לסיפור שובה לבבות שיכורים: קדושים נוצרים, ביצות טובעניות, נהר אגדי, אריסים קשי יום המשתכרים כדי ליטר וויסקי, מורדים אירים, גובי מסים אכזריים המוציאים לפועל את מדיניות הממשלה ("וויסקי הוא השטן הגדול, בירה היא השטן הקטן"), רוחות רפאים ועוד כהנה וכהנה מרכיבים קלאסיים של דרמות גדולות. לפליאה היא כיצד כבש דווקא הוויסקי הסקוטי את העולם, בשעה שיצרניו, שותיו ושוטיו של הוויסקי האירי הם מספרי סיפורים טבעיים מבטן ומלידה, אבל על זאת עוד ידובר בהמשך.

הגותו של ג'ון לוק

ואלה תולדות וויסקי קילבגן ומזקקת לוק השוכנת על גדות נהר ברוסנה במחוז ווסטמית' (בקיצור מופלג, יש לומר. גם אנחנו, שקראנו את הכרך הנאה "מזקקת לוק - היסטוריה" מאת המלומד הכפרי אנדרו ביילנברג, התקשינו למצוא את ידינו ורגלינו בנפתולי העלילה והשמות):

בראשית היה מת'יו מקמנוס. קדם לו כנראה האדון גוסטבוס למברט, בעל אחוזות שעל אדמתו הוקמה המזקקה הראשונה, וזקני העיירה מתעקשים שייצור וויסקי החל במקום כבר במאה ה-12, אבל רק ב-1757 קיבלו בני משפחת מקמנוס רישיון זיקוק מלכותי והונצחו מעל דפי ההיסטוריה. בזכות המסמך הרשמי הזה טוענים פרנסי העיירה קילבגן לתואר "המזקקה החוקית העתיקה ביותר בעולם" ואף מתנצחים קבל עם ועדה עם מזקקות אחרות הטוענות לכתר. כשהוצא להורג ג'ון מקמנוס, הבן הבכור, בעוון השתתפות במרד נגד האנגלים (האחרונים נהגו לתלות את המורדים, וכן, נהגו לתלות את רוח המרד האירית בצריכת וויסקי יומיומית), נשבר לבם של המקמנוסים ועסקי הזיקוק נזנחו לאנחות.

את מקומם תפסו בני משפחת קוד, ואת כיסאם של אלה ירשו הפאלונים. ב-1846 הגיע ג'ון לוק הראשון. בימיה של משפחת לוק, שהנחילה למזקקה את שמה, נהנה המקום משגשוג חסר תקדים. בשלהי המאה ה-19 היה זה הוויסקי האירי, ולא הסקוטי, שכבש את העולם. למעלה מ-60 אחוז מהוויסקי שנצרך בארצות הברית היה וויסקי אירי, וברחבי אירלנד פרחו מאות מזקקות, קטנות כגדולות. משפחת לוק החליפה את ציוד הזיקוק הישן והוסיפה לגלגל המים גם מנוע קיטור, פלא של המודרנה שהניע את גלגלי המהפכה התעשייתית. תושבי העיירה, שנקראה על שמו של קדוש נוצרי בן המאה ה-6 אבל נבנתה והתפתחה סביב אלוהי הוויסקי המקומי, ראו ברכה בעמלם.

הרנסנס האירי

בשנות ה-20 של המאה ה-20 הידרדר מעמדו של הוויסקי האירי. השוק האמריקאי סגר את שעריו בגלל חוקי היובש; וויסקי מזויף מאיכות רעה שנמכר בארצות הברית כוויסקי אירי הבאיש את המוניטין שיצא למותגים השונים; ומלחמת העצמאות האירית הטילה את המדינה למצוקה ארוכת שנים. בתום תקופת היובש השתלטו הסקוטים על שוק הוויסקי העולמי - הם עשו עבודה מבריקה בניכוס הוויסקי לעצמם וביצירת טרמינולוגיה שיווקית - ועשרות מזקקות איריות סגרו את שעריהן. ב-1953, אחרי שנים רעות ורזות, נדמו גם גלגלי המכונות הישנות שבמזקקת לוק בקילבגן. רק בשנת 2007 - שני עשורים לאחר שמזקקת קולי, אחת משלוש מזקקות הוויסקי הפעילות הבודדות באירלנד והיחידה שנותרה בבעלות משפחה אירית ולא בבעלות תאגידי משקאות גלובליים, רכשה את המזקקה וחידשה את ייצור המותגים הישנים - חזרו החיים למזקקה העתיקה.

השיתוק ארוך השנים כמעט הרס את העיירה ואנשיה, אבל הותיר על כנו מוזיאון בלתי נשכח לתולדות ייצור הוויסקי. הכל נותר בדיוק כפי שהיה בימיו של ג'ון לוק - בנייני האבן מהמאות ה-18 וה-19, הממגורה, אבני הריחיים הכבדות, דודי הנחושת, גלגל המים בתעלה וגלגלי שיניים כבירים של מנוע הקיטור הישן שעדיין מופעל בימים שבהם יורד מפלס הנהר. רוב הייצור מתבצע במזקקת קולי המודרנית, אבל בשנים האחרונות מייצרים אחוז הולך וגדל של הוויסקי גם במזקקה העתיקה בקילבגן. השיטוט במכונת הזמן הזאת, המשיבה את מבקריה לעידן המהפכה התעשייתית, מסתיים בטעימת וויסקי בן יומו היישר מדוד הזיקוק ("אני בדרך כלל לא שותה לגימה ראשונה של וויסקי לפני 13:00 בצהריים", מסרב בנימוס מופלג מנהל המזקקה לכוסית שמושיטה לו המאסטר בלנדרית. "כשאתה עובד במזקקה אין מנוס מלהציב לעצמך גבולות").

בחדר הטעימות מתנסים במבחר סוגי הוויסקי המיוצרים תחת המטרייה הישנה-חדשה. קילבגן בלנדד, שמיובא גם לישראל, הוא וויסקי עדין טעמים המחליק בגרון במתיקות אופיינית לתפיסה שהתקבעה בתודעה כאופיינית לוויסקי אירי, אבל יש גם מיני וויסקי נוספים, המבקשים להשיב עטרה ליושנה ולברוא מחדש את מסורת ייצור הוויסקי באירלנד. הקונמרה, לדוגמה, הוא סינגל-מאלט אירי מעושן יחיד בסוגו. הכבול, מרבץ דחוס ורקוב של שרידי צמחים עתיקים, נמצא בשפע בביצות שסביב קילבגן, ולאורך ההיסטוריה שימש את התושבים כמקור בעירה עיקרי. טכניקת הייצור הגורמת לו להעניק טעם מעושן לגרעיני הדגנים, טוענים האירים, לא מיוחדת רק לוויסקי סקוטי.

Locke's distillery museum, Kilbegaggan, Westmeath

ליד הבירה על האופציות הקולינריות באיים הבריטיים

נסתרות הן דרכיו של אלוהי הקולינריה. לעולם לא נצליח להבין, למרות הסברים היסטוריים ואנתרופולוגיים מנומקים היטב, מדוע אוכלים הפיליפינים את האוכל הגרוע בעולם, ואילו בוויטנאם, בתאילנד ובארצות סמוכות אחרות אוכלים את האוכל הטוב בעולם; לעולם לא נבין איך אירע שבצרפת נבראה תרבות גסטרונומית מפוארת, ואילו במרחק חמש פרסות ומייל אחד, בצדה הבריטי של התעלה, התפתח לאורך ההיסטוריה אוכל שמנוני, תפל וחסר טעם. יסלחו לנו לאומני אירלנד וסקוטלנד, אבל בעניינים של טעם, עדיין קיים גורל משותף לכל חלקי הממלכה המאוחדת. הם מייצרים ויודעים להבחין בדקויות טעם של מיני וויסקי ובירה משובחים, אבל בעניינים של גסטרונומיה נותר החך קהה - עוד תעלומה הדורשת פענוח.

פתרון אפשרי למצוקת התיירים הוא צלילה עליזה למחוזות הבירה והוויסקי. אחרי שתי כוסות לאיש לא אכפת עוד מה הוא מכניס לבטנו. פתרון שני הוא ניצול הזמן לביקור במסעדות אסייתיות מצוינות והחסרות כל כך באזורנו. פתרון אחר ומהנה לא פחות הוא אכילת אויסטרים טריים מבוקר ועד ערב. חוות הגידול השוכנות במימיו העמוקים והקרים של האוקיינוס האטלנטי והים האירי מספקות מבחר מרהיב של זני אויסטרים שטוחים נהדרים.

בשוק האיכרים הקטן והמקסים המתמקם מדי שבת באזור הטמפל-בר, ניצב דוכן של מגדלי אויסטרים ממחוז קורק המשכימים כל סוף שבוע כדי להביא לעיר הגדולה תוצרת ים טרייה. "שאלו את הבלונדינית על האויסטרים שלנו", ממליץ השלט שעל השולחנות. הבלונדינית אכן להוטה לסייע ולמזוג יין לבן פשוט ונעים בשפע, והחיים נראים יפים מתמיד בבוקר של שליקת אויסטרים וצפייה בחיי השוק. לעת ערב כדאי לסור לבר האויסטרים של מלון שלבורן, אחד מהמלונות היפים והיקרים ביותר בדבלין. קרוב לוודאי שתהיו האנשים העניים ביותר בבר בכל רגע נתון, אבל טבילה קצרה בעולמם של היפים והעשירים גם היא חלק בלתי נפרד מחופשה הגונה, ומחיר האויסטרים כשלעצמו אינו יקר. משלוח של אויסטרים טריים מגיע בכל יום בארבע אחרי הצהריים, כך שהשעה שש נפלאה להתייצבות, ואת אלה מלווים ביין שבלי, בשמפניה או בסטאוט אירי נפלא.

Meeting house square market, temple bar, Dublin The saddle room, Shelbourne Hotel, st. Stephen's green, Dublin

הגבנים באים מחלבות בוטיק, יש דבר כזה

החנות של הצ'יז מונגרס, מוכרי הגבינות, היא אחת המעדניות הנחמדות ביותר בדבלין, ואחד האתרים הטובים ביותר לערוך בהם היכרות עם גבינות איריות מצוינות. עד שנות ה-80 של המאה ה-20 יוצרו מרבית הגבינות האיריות במחלבות תעשייתיות גדולות. בשלהי המאה, במקביל להתאוששות בתחום הוויסקי ולהתעוררות גם בתחום הבירה, הקימו חוואים ותיקים וגבנים צעירים שורת מחלבות בוטיק קטנות ששבו לייצר גבינות בטכניקות ארטיזנליות מסורתיות.

ארדהאן היא גבינה חצי קשה המיוצרת מחלב בקר במחוז קורק ירוק המרחבים. הקרום הכתום הנהדר מסתיר בתוכו ציפה צהבהבה נמסה וחריפת טעמים וארומה; קשה להתחרות בטעמה של גבינת הסטילסון האנגלית הנמכרת בחנות, אבל מי שיתאפק יגלה את משפחת הקאשל בלו האירית, גבינות כבשים כחולות שהטובה בהן לטעמנו היא הקרוזייה בלו; קולי בשלה היא גבינה קשה ומתוקת טעמים המיוצרת מחלב פרות; ויש גם צ'אטני מיוחד לגבינות, שרוקחים מוכרי הגבינות בעצמם, לחמים ונקניקים מקומיים נפלאים.

Sheridans Cheese Mongers, 11 st. Anne, Dublin



וויסקי הוא השטן הגדול, בירה היא השטן הקטן: בר אירי טיפוסי


מזקקת לוק
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו