בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כתבים מהמטבח

ארוחות מהספרים

לכבוד שבוע הספר הממשמש, המדור מחיה ארוחות שנחו עד כה בין דפי רומנים

11תגובות

"הוא הכיר את המילה 'שמפניה' ואת המילה 'קוויאר' ואת המילה 'בורדו', לפני שהיה לו מושג כלשהו מה טעמם, אבל הוא ידע, כמי שגדל אצל איש פשוט, שלא לכל בני האדם יש במהלך חייהם הזדמנות לטעום דברים כאלה. ולכן, אנשים שטועמים אותם יהיו לאנשים אחרים מאלה שלא טועמים אותם".

(מתוך "אצל העיר פריס", פטר ביכסל, הוצאת בבל. תרגום: חנן אלשטיין ויפתח הלרמן-כרמל)

גם אנחנו ידענו את המילה "שמפניה" ואת המילה "קוויאר" לפני שהכרנו את טעמם האמיתי. גם אנחנו גילגלנו על הלשון מילים זרות ויפות כמו "גרגירי יער" או "יין קלארט", והצירופים הפשוטים האלה הילכו עלינו קסם גדול. התאווינו ללחם שחור ולזבדה לבנה וסמיכה, כמו גיבורות ספריה של הרוזנת דה סגיר; השתוקקנו להפליג בספינתו של קפטן אחאב, ולו רק כדי לדעת את טעמם של אומצת כריש ועופות מטוגנים בחמאה; ערגנו לנקניקיות הנמסות על הלשון של האיש הקטן ולקותלי הבשר המעושן של החייל האמיץ שוויק.

מילות הספרים שקראנו בילדותינו ובנערותינו, אפילו יותר מאלה שבלענו כאנשים בוגרים, הותירו במוחנו רושם בל יימחה. ברבות השנים קיבלו אותן מילים חיים משל עצמן והלכו והתעצמו בדמיון. כל כך גדול הוא לפעמים הפער - בין התיאורים לבין הדימוי שנחקק בזיכרון - עד שלעתים חוזר אדם לעיין בספרים ישנים ואהובים ומשתומם לנוכח המילים התמציתיות והמדודות שהשתמש בהן הסופר לרישום המעדנים שעלו על השולחן. ואם ישאלונו מה פשר המשיכה לאוכל ולמה בחרנו בו כעיסוק לחיים, הרי שבין דפי הספרים, ולא במטבחה של סבתא-רבתא הבשלנית, ננבטו זרעי התשוקה. לכבוד שבוע הספר הקרב ובא - מחווה צנועה למילים מעוררות השראה מספרים אהובים. בתפקיד מגשים החלומות ומחיה כמיהות עמומות ואחראי על כל המנות שתראו כאן בתמונות - השף מאיר אדוני.

 


 

"הם היו רעבים בארוחת הצהריים. בקבוק היין הלבן היה קר, והם שתו ואכלו רמולד סלרי, צנוניות קטנות ופטריות כבושות תוצרת בית מצנצנת זכוכית גדולה. הבס נצלה על אסכלה שצרבה פסים בעורו הכסוף, והחמאה נמסה על הצלחת החמה. על השולחן היו גם חתיכות לימון לסחוט על הדג, לחם טרי מהמאפייה ויין לצנן את לשונותיהם מחום תפוחי האדמה המטוגנים".

("גן העדן", ארנסט המינגווי, הוצאת ידיעות אחרונות. תרגום: יואב כ"ץ)

דן פרץ

 

גן העדן משתרע בין חופים זהובים של הריביירה הצרפתית לבין חופים פראיים של האוקיינוס האטלנטי בספרד. בגן העדן עושים אהבה ואז שותים ואוכלים, עושים אהבה ואז אוכלים ושותים שוב. וגם יוצאים לדוג דגי בר כסופים, כותבים סיפורים על ציד פילים באפריקה ויוצאים לשחות בים ולרכוב על אופניים עד שהשיער מצהיב מאור השמש, הגוף עוטה שיזוף עמוק ובני אדם וחוה סוקרים את עצמם עירומים מול המראה בשביעות רצון מהולה באהבה עצמית. כך ראוי להם שיהיו החיים בכל יום נתון, לא רק ברגעים נדירים של חופשה, וכל מילה בספר הזה נוטפת יצר חיים ותאווה.

המאכלים העולים על שולחנם של הגיבורים הם תמצית מופלאה של מטבח צרפתי-ספרדי-ים תיכוני, ומדי יום לוגמים בהתאם למצב הרוח ולחשקים עשרות כוסות של וויסקי, ברנדי בקרח, פרנו, אבסינת, שמפניה קרה ויינות טאבל ומנסניה. לרוע המזל - וידע זאת היטב הסופר המפורסם שהתאבד בטרם סיים את הרומן - החיים תחת ענן מתמיד של אבסינת וערפול חושים מפוכח אינם אפשריים בעולם הזה, ומגן העדן נידונו בני האדם לגירוש.

 


"בין כל האזורים הרבים בצרפת יש אזור אחד, ששמו מצית ניצוץ עמוק בעיניו של אנין הטעם, מעלה סומק של תקווה בלחיו, וממלא את פיו ברוק של ציפייה - השם הנעים פריגור. הערמונים ואגוזי המלך מצטיינים כאן בגודל מדהים, ותותי הבר מדיפים ניחוח כבד כמו בודואר של פילגש חצר. התפוחים, האגסים והשזיפים אוצרים בתוכם עסיס אלוהי; בשר העוף, הברווז והיונה לבן ומוצק; החמאה צהובה כאור השמש, והשמנת בראש המחבצה סמיכה כל כך עד שאפשר להעמיד עליה כוס מלאה ביין. נוסף על כל העושר הזה יש בפריגור אוצר עילאי אחד המסתתר מתחת לאדמה הלחה ביערות האלונים - כמהין, הפטרייה התת-קרקעית הצומחת מתחת לקרקע היער, שחורה כחתול של מכשפה וטעימה כבושמי ערב".

דן פרץ

("אסמרלדה", מתוך "לחתן את אמא", ג'ראלד דארל, ספרית מעריב. תרגום: גבי פלג)

במילים אלו נפתח הסיפור הקצר המוקדש לחזירת הכמהין אסמרלדה. ג'ראלד דארל - חוקר טבע ונוסע סקרן מלא הומור ושופע חיבה לכל ברואי העולם - פוגש ביער את אסמרלדה, אלופת ציד הכמהין של מחוז פריגור, ומשיב אותה לבעליה - האיש שמעדיף את חזירתו הבתולית והחיננית על פני אשתו הצעירה והיפה. אנחנו חלמנו במשך שנים על הארוחה שהגישו לדארל מארחיו אסירי התודה: מרק עוף עדין שבו צפו פרוסות בצל דקיקות וחלמון ביצה זהוב; דג סלמון ממולא בערמונים ושומר ומוגש עם אפונה צעירה מתוקה מסוכר; פטריות כמהין שלמות עטופות בבצק עלים; ובקבוק שאטו בראן קנטק 1957. השף מאיר אדוני בחר להעלות על מזבח השולחן את בן דמותה של אסמרלדה, חזרזיר שלם וצלוי במשקל שבעה קילו, ולפטם אותו בתפוחים, ערמונים, עשבי תיבול ופטריות כמהין יקרות מפז. לטעמו של אותו חזרזיר ראוי להקדיש ספר משל עצמו.

 


 

"הפשטידות המונומנטליות האלה ראויות גם ראויות היו לרטט ההתפעלות שעורר מראיהן. הקרום שעינו כעין הזהב המושחם, ריח הסוכר והקינמון העולה מהן, לא היו אלה הקדמה לעידון שנתבסם בו אדם כשהבקיעה הסכין את המעטה. תחילה פרץ אד רווי ניחוחות, ואחר כך נגלו לעין כבדים של עופות, ביצים שלוקות, נתחי ירך חזיר, בשר עוף ופטריות בתוך המעבה המהביל של מקרונים קצרים, שרוטב הבשר משווה להם מראה כעין עור האיילות".

דן פרץ

("הברדלס", ג'וזפה תומאזי די למפדוזה, עם עובד. תרגום: פנינה בת-שלה)

אכלו המסובים ולא ידעו שערבה לחכם אותה פשטידה בגלל אווירת החושניות הכבדה השורה על אחוזת הקיץ שבה הוגשה. הברדלס הוא דון פבריציו סאלינה, נסיך סיציליה בימי איחוד איטליה ושקיעת בתי האצולה, ואין עוד ספר בעולם ששורה עליו אווירת חושניות כבדה כזו. מבעד לתיאורים היפהפיים אפשר להריח, לטעום ולראות את פאר הארמונות המתפוררים, את צריחי קינוחי הג'לי ואת צחנת גופות המורדים. סיציליה, חבל ארץ שהחיים והמוות דרים בו בכפיפה אחת, מופיעה בספר במלוא יפעתה האכזרית. הפשטידות המדוברות הוגשו אמנם בסעודת ערב חגיגית, אבל הוכנו בשום שכל ומתוך התחשבות באורחים הכפריים שסעדו על שולחן המשפחה. פשטידות פסטה, עשויות מפסטה קצרה כמו מקרוני, היו מאכל ביתי נפוץ בכל רחבי ארץ המגף והוכנו בדרך כלל משאריות פסטה של יום אתמול. הידועה מבין הפשטידות האלה היא הטימבאלו, שהוכנה בתבנית עגולה דמוית תוף, וזכתה למופע קולנועי בלתי נשכח גם בסרט "הלילה הגדול" (96'), המגולל את קורותיה של מסעדה איטלקית-אמריקאית ביתית.

 


 

דן פרץ

"הפעם הגיעה לערוגת פרחים ענקית, שחינניות בשוליה, וערבה בוכייה צומחת בה באמצע. "הו, שושן נמרי!" אמרה אליס, פונה לפרח שהתנודד ברוב חן ברוח, "הלוואי שידעת לדבר!" "אנחנו מדברים", אמר השושן הנמרי, "כשיש מישהו ששווה לדבר אליו". אליס כל כך נדהמה שלרגע לא יכלה להוציא מלה: נשימתה נעתקה. לבסוף, מאחר שהשושן הנמרי רק המשיך להתנדנד אנה ואנה, פתחה שוב, בקול מבויש - כמעט בלחש. "וכל הפרחים יודעים לדבר?" "לא פחות טוב ממך", אמר השושן הנמרי. "והרבה יותר בקול רם".

("מבעד למראה", לואיס קרול, הספריה החדשה. תרגום: רנה ליטוין)

"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", וספר ההמשך "מבעד למראה", הם ספרי הפנטזיה המושלמים. מבעד לכל משפט מהדהדות אלפי משמעויות הטוענות את המילים הצנועות בשלל דימויים על פי אוות נפשו של הקורא. סצנת האוכל המפורסמת ביותר בשני הספרים היא כמובן מסיבת התה של הכובען המטורף. השף האנגלי הסטון בלומנטל ברא את מסיבת התה מחדש, כולל מרק צב לא צב ושעון נמס המסמל את תעתועי הזמן, ואנחנו בחרנו דווקא בתמונה שבה מגיעה אליס אל גן הפרחים החיים. גן הפרחים האכיל עשוי מרגבי עוגיות סבלה, פרחי מאכל, פירות יער ועלי זהב.

תעודת שף

מאיר אדוני: יליד 73'. עבד והתמחה בשורה של מסעדות ידועות בארץ ובעולם. ב-2002 הקים את מסעדת "כתית" בכפר רות. ב-2005 הועתק משכן המסעדה לנצר סרני וב-2006 עברה המסעדה לרחוב היכל התלמוד בתל אביב. בתחילת 2014 נדדה המסעדה למשכנה הנוכחי, בסמוך למסעדת "המזללה", שנפתחה בשנת 2011. בימים אלה פותח להרצה את מסעדת "לומינה" הכשרה, במלון קרלטון בתל אביב, שם נמצאת גם מסעדתו "בלו סקאיי" הכשרה אף היא.

ronit.vered@gmail.com*



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו