רונית ורד צרובה צרובה לדף כתב
רונית ורד

"ואני עבדכם מפצח אגוזים, זורק את הגרעינים אל תוך כוס יין, וכשהכוס מתמלאה עד שפתה העליונה אני גומע את היין עם גרעיני האגוזים. לקקן אנוכי, במחילה"
(מתוך "עיירתי מוטלה", חיים צ'מרינסקי, הוצאת מאגנס)

את המילים האלו - פיסה זעירה מזיכרונות ילדות מתוקים ושופעי גרגירי יער, אגסי פרא טמונים ברמץ חם, נטיפי שומן, פשטידות שבת ותבציקי בולבוסין - כתב חיים צ'מרינסקי בשלהי 1916, בשוכבו על ערש דווי. סרטן שפשה בקיבתו זלל את גופו של איש הרוח והתענוגות הגשמיים, שנולד במחצית השנייה של המאה ה-19 בעיירה מוטלה, במחצית הדרך בין פינסק למינסק, ומת חסר ממון ורחוק ממשפחתו בבית חולים אוקראיני. ארבעה חודשים התענה בייסורי תופת עד שהחזיר נשמתו לבורא, ובזמן הזה כתב בקדחתנות בעיפרון פרקי זיכרון מעיירת ילדותו ונעוריו, שוכב פרקדן על גבו מחמת הכאבים, והותיר אחריו מקבץ תמונות מלאות הומור ותאוות חיים בריאה של המקום ואנשיו.

בעברית כתב צ'מרינסקי - מי שפירסם את רוב מאמריו ותרגומיו ביידיש תחת שם העט ר' מרדיכילע וקנה לו מוניטין בקהילת סופרי היידיש של דורו - וקורא בן המאה ה-21 מוכה בתדהמה לנוכח העברית היפהפייה, הקריאה והמצחיקה להפליא שבה נכתבה היצירה. חברו אלתר דרויאנוב ("ספר הבדיחה והחידוד") הביא לראשונה את הספר לדפוס בשנת 1922, ב-1951 הדפיסה הוצאת דביר מהדורה נשכחת מלב, ובתחילת שנות האלפיים הביא שוב את הספר לדפוס פרופ' דוד אסף, מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, וגם הוסיף לו הקדמה נאה המגוללת את נפתולי חייו של המחבר על רקע תקופתו.

צילום: דן פרץ

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

אוהבים לבשל ולאכול? בקרו בעמוד המתכונים החדש של "הארץ"

גם אז, למרבה הצער, לא קם קהל קוראים גדול ליצירתו של צ'מרינסקי. "ספרות זיכרונות יכולה להיות הדבר הכי משעמם והכי מסעיר בעולם", אומר אסף, המתמחה בהיסטוריה של יהודי מזרח אירופה במאה ה-19. "דווקא סופרים גדולים, כמו י.ל. פרץ, נכשלו לעתים תכופות במשימה ואנשים פשוטים שספרות היא לא תחום התמחותם, או סופרים עלומים ששמם נשכח מדעת, הוציאו תחת ידיהם ספרי זיכרונות שהם פנינים ספרותיות אמיתיות. כמו החיבור הזה".

לפעמים יכולים הבריות להתאהב באנשים שנולדו לפני 150 שנה, ושרידיהם טמונים באדמה קרוב ל-100 שנים, בזכות המילים שהותירו אחריהם ובזכות הדמות המצטיירת מהן ומשברי זיכרונות שסיפרו הנפשות הקרובות להם. "סיפור של גאונות והחמצה", כך התייחסו שלא בצדק שארי בשרו של צ'מרינסקי לחייו של האיש שאהב לרבוץ על הספה בחוסר מעש, לקרוא, לאכול ולשתות כדבעי. מדי פעם זינק אחוז בולמוס ממרבצו כדי לכתוב מאמרים מלומדים או כדי לתרגם יצירות מופת מצרפתית, אנגלית, רוסית ופולנית ליידיש.

אין אדם שאוהב אוכל ואוהב את החיים הטובים (ולא במשמעות הסכרינית שהדביקו להם ערוצי טלוויזיה קיקיוניים) שהאיש הזה, בן המאה ה-19 שנולד בעיירה נידחת מוקפת יערות וביצות והיגר לערים הגדולות של תקופתו, לא יהפוך יקר ללבו. ב-50 שנות חייו עלי אדמות הספיק הבוהמיין מגודל השיער וסוער הנפש, שקיבל בילדותו חינוך תורני מסורתי, להפוך לאתאיסט מושבע, טריטוריאליסט, ציוני נלהב, סוציאליסט אדוק ועוד היד והנפש נטויות.

מוטלאים מפורסמים

עיירתי מוטלה, כתב צ'מרינסקי בפתח זיכרונותיו, שוכנת במחוז קוברין, פלך הורודנה, על גבול פלך מינסק, בסמוך לביצות פינסק המפורסמות. במאה ה-17 נותר יהודי פלוני, מרדכי הקברן, ניצול יחיד בעיירה פולנית שהוצתה על ידי צבא שוודי. כשנסוג הפולש פתח אותו מרדכי בית מרזח קטן. נלך למוטל לשתות, היו אומרים גויי הסביבה, היהודים הוסיפו לשמו לשון הקטנה של חיבה וכך נולד שמה של העיירה שצמחה סביב בית המרזח. או כך לפחות מספרת האגדה, וגם אם אין בה שמץ של אמת הרי שלרומנטיקנים שוטים ושתיינים היא קורצת מאוד.

העיירה הפולנית לשעבר, שהיום נמצאת בתחום בלארוס, סופחה לרוסיה בסוף המאה ה-18, אבל משום ששכנה בחבל ארץ נידח, מוקפת ביצות ויערות עבותים, נשמר בה לאורך המאה ה-19 אורח חיים נחשל שהיה אופייני לעיירות פולניות קטנות בימים עברו. אל מוטלה הגיעו רק בסירות או בעגלות, כבישים או מסילות ברזל לא היו בנמצא, ומרבית השנה אין יוצא ואין בא - בקיץ הדרכים בוציות ובחורף הן מכוסות קרח. בתקופה שבה גדל צ'מרינסקי התגוררו בה כ-3,000 תושבים, שני שלישים מהם איכרים קתולים ושליש יהודים.

בולבוסין אז והיום. לחצו להגדלה

רחוב ראשי אחד בלבד היה בעיירה ששכנה על גדות נהר היסלדה, ובו בתי עץ מוקפים קרפיפים עלובים למראה, ומרבית תושבי העיירה, ערלים ויהודים, מצאו את פרנסתם בדוחק מהיערות ומהנהרות. חלק גדול מהם עסק בחטיבת עצים ובהשטת בולי העץ ברפסודות בואכה דנציג שבצפון או אודסה שבדרום, בדרך כלל לא מלאכה אופיינית ליהודים.

המפורסם שבין בניה של מוטלה הוא חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל (משפחת צ'מרינסקי ומשפחת ויצמן נקשרו בבריתות נישואים ועוזר ויצמן, אביו של חיים, מככב אף הוא בספר), אבל באורח פלא יצאו מהעיירה הקטנה והמבודדת - ששכנה בחבל ארץ נידח של ביצות, נחלים ויערות עבותים - שורה ארוכה של סופרים, חוקרי תלמוד ואינטלקטואלים.

חיי היומיום של אנשי העיירה נקבעו על פי עונות השנה ובהתאם למועדים המשובצים בלוח השנה היהודי. בשבתות ובחגים הוגשו מאכלים מיוחדים שטעמם וניחוחם סימנו את מחזור החיים, הותירו בזיכרון רגעי חסד וצבעו את דלות הקיום בצבעים מלבבים. בליל שבת מקדשים על היין עם רקיקים, דובשניות ולפתן קר, וסועדים את הלב עם מטעמים נדירים של עוף ובקר; בצהרי שבת אוכלים חמין קטניות שהתבשל בתנור מיום אתמול, ובצאת המלכה מגישים חמיץ לפת מלובן בביצים ורגל קרושה נוצצת ומפרפרת; בסעודה של פורים אין מקמצים ומכינים חלות צימוקים ענקיות המצריכות את פירוק לבני התנור בשעת רדייתן; בפסח מכינים דגים ממולאים וצוואר ממולא בקמח מצה ושומן.

הנרות ההם

מכל החגים כולם אהב צ'מרינסקי, שנולד בעצמו בליל נר ראשון של חנוכה, את חג האורות ומטבעות הזהובים. בחג החנוכה, עת הסתיים שילוח העצים על הנהר שקפא ולפני שהעיירה הזעירה המוקפת יערות לבנים משלג נותקה מהעולם, התכנסו בני משפחה, שכנים וחברים למצוות הדלקת הנרות ולהענקת דמי חנוכה.

בשעה שמדליקים נר ראשון שותים שיכר משובח מפרוז'ני ואוכלים אווזים צלויים, נקשי שומן (גריבלעך), לביבות מטוגנות בשומן ושוב לביבות. אבל בשאר ימי החנוכה, וכשהשמחה בבית גדולה, מהפכים את הסדר ואוכלים דווקא סעודה חלבית. שלוש מערכות מוצגות בסעודה החלבית של חנוכה ובשלושתן מככבים הבולבוסין, שחקני חיזוק שהובאו מהעולם החדש מאות ספורות קודם לכן והפכו למזונם העיקרי של תושבי אירופה העניים.

שרי אנסקי, תעודת זהותצילום: אלכס ליבק

את התפריט הצנוע עתיר תפוחי האדמה עלולים בני העת המודרנית לפטור, ובצדק, כתפריט אין ברירה של מי שלעתים תכופות לא יכול היה להרשות לעצמו מאום מלבד הפקעות האפרוריות למראה, אבל צאו וחשבו על האופן שבו שפים עכשוויים יוצרים וריאציה בת מנות וטכניקות הכנה שונות מאותו חומר הגלם. כך או כך, מקריאת מילות הפיוט והאהבה היוקדת לבולבוסין ניתן להבין בנקל מדוע הפכו תפוחי האדמה לחלק בלתי נפרד מזהותו של המטבח הישראלי החדש, וללמוד כיצד הורישו האבות המזרח-אירופים לבניהם ובני בניהם מטען גנטי של העדפת תפוחי אדמה.

וכך תיאר זאת הסופר הגרגרן:

"קערה ראשונה מלאה בולבוסין, מבושלות דווקא בקליפותיהן, קערה שנייה קישואים (מלפפונים) חמוצים בצירם, קערה שלישית כרוב חמוץ בצירו, וכרוב זה אינו חתוך וכתות בדמות אטריות אלא דווקא חתיכות חתיכות, רבע הקלח בכל חתיכה, ואתה קולף עלי הכרובים זה למעלה מזה כגלדי בצלים ואוכלם לתיאבון. וכוס לכל אחד ואחד מלאה ציר, גומעים את הציר אחרי כל לעיסה ולעיסה והכל הולך למישרים. כדי לפכח חריפותו של ציר מגישים מערכה שנייה של מעדנים: קערה מלאה בולבוסין צלויות, שריחן נודף למרחוק, וכל אחד מהמסובין מקבל פך קטן של חלב מועמד: קרום דק של זבדה מלמעלה ומתחתיתו - קום (הקרום שמתחת לשמנת), גוש אחד בהיר לבן, מבהיק ומפרכס".

במערכה השלישית, הפלא ופלא, שוב תפוחי אדמה - אלא שהפעם טובלים הבולבוסין בסמבטיון אגדי של גריסי שעורה, הלוא הוא מרק קרופניק בלעז. אבל יש קרופניק ויש קרופניק! מכריז בלהט אנין הטעם:

"ומה בין קרופניק לקרופניק? בחומר לא כלום. היסודות ה'כימיים' של שניהם אחדים הם: מים, גריסי שעורי ובולבוסין, אלא שבסתם קרופניק גריס רודף אחרי חברו במים שאין להם סוף וחללי חרב, בולבוסין פצועות וחתוכות שטות בקדרה כעדי ראייה. ואילו אותו הקרופניק המשובח מתבשל בקדרה קטנה לפי מכסת האוכלים, והעיקר שאין מקמצים בו בשלושה דברים: אש, זמן וטרחה".

את קדירת התבשיל שופתים על הכירה שעל האש, את הגריסים מערבבת המבשלת המוכשרת ללא הרף, שמא ייחרכו, מים מוסיפים במשורה על פי הצורך וסופו של דבר שהגריסין והבולבוסין מתמזמזים ומתערבבים ונעשים גוף אחד. כדי להעשיר את המתכון מוסיפים לו חלב, חמאה, כמהין או פטריות יער אחרות וכך מתקבל מאכל היאה לצדיקים בעולם של מעלה.

לא קשה לשחזר את ארוחת החנוכה של מוטלה. הצטיידו בתפוחי אדמה טובים (ראו בוקסה) ובפטריות פורצ'יני יבשות אבל לא עתיקות יומין, ותיווכחו לדעת שאש של שמחה לוהטת בקרבם של בולבוסים, ושפטריות יער אוצרות בטעמן את סוד הקסם האפל של חבל הולדתם. ההנאה מהם תהיה שלמה אם יופיעו על השולחן גם צלוחית של חזרת חריפה, שמנת חמוצה ומלפפונים כבושים מתובלים בשום ושמיר.

צילום: דן פרץ

תפוחי אדמה שלמים בתנור

הסוד הוא להשתמש בתפוחי אדמה גדולים במיוחד ולא להכין אותם מראש אלא להגיש מיד כשמוציאים מהתנור.

המרכיבים:

תפוחי אדמה כמספר הסועדים
חמאה
שמנת חמוצה
מלח

הכנה:

מחממים את התנור ל-180 מעלות. שוטפים את תפוחי האדמה, מנגבים את הקליפה ומניחים בתבנית שטוחה (לא בצפיפות). אפשר גם להניח ישר על הרשת. לא משמנים, לא ממליחים והכי חשוב - לא עוטפים בנייר כסף. תפוחי האדמה צריכים לקבל חום ישיר שמאפשר לקליפה להתייבש ולתפוח לקבל קרום פריך כמו של בגט. אופים כשעה וחצי עד שעתיים.

מוציאים מהתנור, חותכים חריץ לאורך, מועכים קצת במזלג את תוך התפוח, דוחסים פנימה חמאה ושמנת חמוצה, זורים מלח ומגישים מיד.

* אפשר גם לגרד פנימה קצת גבינת פרמזן או להוסיף שום קצוץ עם קצת פטרוזיליה או בצל מטוגן. נורא טעים להוסיף דג מלוח כבוש עם בצל.

מרק קרופניק

מרק קרופניקצילום: דן פרץ

המרכיבים:

1 חבילה פטריות פורצ'יני יבשות

3 כפות שמן זית

2 בצלים קצוצים לקוביות, לא קטנות מדי

3-4 גזרים קלופים (לא הכרחי)

5 גבעולי סלרי עם עלים

3/4 כוס גריסים

20 גרם חמאה

מלח

פלפל לבן או שחור גרוס

2 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לקוביות

6 כוסות מים או מרק עוף מסונן

הכנה:

משרים את הפטריות בקערה עם מים חמימים.

מחממים שמן זית בסיר גדול ומאדים בו את הבצל הקצוץ, הגזרים והסלרי על אש קטנה במשך 10-20 דקות תוך כדי ערבוב מזדמן. שולים את הפטריות מנוזלי ההשריה ומוסיפים אותן לסיר (שומרים את הנוזלים).

שוטפים את הגריסים 3-4 פעמים בקערה עם מים עד שתצא מהם הלחלוחית. מסננים היטב, מוסיפים לסיר ומגבירים את האש. מוסיפים את החמאה, מערבבים ומטגנים דקה נוספת. מתבלים במלח ופלפל.

מוסיפים מים או מרק עוף, את נוזלי שריית הפטריות ואת תפוחי האדמה, ומבשלים כ-20 דקות או עד שהגריסים מתרככים אבל לא מאבדים צורה ומתמוססים. הגריסים שותים את המרק ומסמיכים אותו ויכול להיות שיהיה צורך להוסיף מים במהלך הבישול.

טועמים ומתקנים תיבול. מי שמוכרח יכול להוסיף אבקת מרק - לא יותר מכפית. מבשלים 2-3 דקות נוספות ומסירים מהאש. מגישים מיד, אחרת המרק יסמיך מדי.

להגשה: כדאי לטגן או לקלות חופן אגוזים, לקצוץ ולזרות על המרק בתוספת כף שמנת חמוצה או יוגורט. פרוסת לחם קלויה משופשפת בשן שום שמונחת בתחתית הצלחת גם היא תשתלב נהדר.

•••

תבציק הבולבוסין הוא פאר היצירה של תבשילי תפוחי האדמה, או במילותיו של צ'מרינסקי: "מוותר אני לכם, רבותי, כל מעדני מלכים שבעולם ובלבד שלי תותירו חתיכה הגונה מתבציק של בולבוסין..." כל כך יפה היטיב צ'מרינסקי להעלות מן האוב את התבציק, ובאותו אופן רעבתני ומדוקדק גם מאכלים נוספים של ילדותו, עד שהקורא לא רק מזיל ריר ונותר עם תאוותו בידו, אלא מקבל מתכון כתוב:

"מבשלים בולבוסין קלופות, שופכים את המים ואת הבולבוסין המבושלות ממעכים בכף עץ אגב מלח, ביצים ושומן כאשר יוכלו שאת, ממעכים וממעכים עד שהכל נעשה מין דייסה תופחת. אז שמים אותה בכלי חרס, רחב מלמעלה וצר מלמטה, שכתליו נמרחו תחילה מבפנים בשומן ומכניסים את הכלי לתנור לטיגון. הבצק תופח עוד במקצת ומתרומם למעלה מכלי תושבתו, צומח מתחתיו, ופניו מעלות קרום חום, סימן שנגמר בישולו".

כמות מדויקת של תפוחי אדמה וביצים אינו נותן, אך כמות השומן מרמזת על היחס שביניהם. והשומן? בימיו של צ'מרינסקי מדובר היה בשומן אווז, שומן עוף ואפילו שומן תרנגול הודו, כיוון שבפסח היו אוכלים את התבציק במרק של תרנגול הודו שהלעיטוהו ופיטמוהו עד שנעשה כולו שומן. אם הכינו הבשלניות של מוטלה תבציק בולבוסין חלבי לחנוכה, סביר להניח שהיו משתמשות בחמאה, כמו בימינו.

לתבשילי תפוחי האדמה היו מוסיפים לעתים פטריות שליקטו ביער, ואז ייבשו וכבשו כדי לשמר את טעמן. כשמכינים את התבציק, בעצם קוגל של תפוחי אדמה שטעמו כמעט שנעלם מן העולם, מגלים שאין בטעמו שמץ של עצבות נוסטלגית שלפעמים מלווה אכילת תבשילים משוחזרים. סוד קסמו לא נעוץ גם ביכולתו לרומם מן האוב תרבות נכחדת - זה פשוט טעים ומרחיב את הלב בהנאה ובשמחה.

תבציק בולבוסין

תבציק בולבוסין - פאר היצירה, תמצית הגעגועצילום: דן פרץ

כדאי להכין את המאפה בתבנית חרס. כמות תפוחי האדמה צריכה להתאים לתבנית שברשותכם.

המרכיבים:

8-10 תפוחי אדמה בינוניים (דזירה או תפוחי אדמה אורגניים מכוסים ברגבי אדמה)

80-100 גרם חמאה חתוכה לקוביות

2 ביצים

מלח וטיפת פלפל שחור או לבן

הכנה:

מורחים את דופנות כלי החרס בחמאה רכה ומכניסים למקרר. מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות. מניחים בסיר, מכסים במים עם מעט מלח ומבשלים עד שהם רכים מאוד. מחממים את התנור ל-190-200 מעלות.

מסננים את תפוחי האדמה ממי הבישול, מחזירים את הסיר לאש ומאדים את שארית הנוזלים. מכבים את האש, מוסיפים את קוביות החמאה ומערבבים בכף עץ בצורה נמרצת עד שתפוחי האדמה הופכים למחית גסה (אין צורך להפוך אותם לפירה חלק) והחמאה נספגת בתוכם. טועמים ומוסיפים מלח לפי הצורך. מי שרוצה יכול להוסיף גם טיפת פלפל.

טורפים את הביצים ובוחשים אותן לתערובת. מעבירים לכלי החרס המשומן ובעזרת מזלג חורצים ומרימים כדי שיראה יותר מלבב. מכניסים לתנור החם ואופים עד שהתבציק מזהיב והתערובת נפרדת מהכלי, 25-30 דקות, ומגישים מיד.

מאפה תפוחי אדמה ופטריות פורצ'יני

המאפה, שדומים לו הכינו במוטלה, יוצא כהה וזהוב בגלל שספג את צבע וניחוח היער של הפטריות, אבל אפשר להכין את המתכון גם עם פטריות יבשות מסוג אחר. רצוי לרכוש פטריות יבשות אך לא כאלה שעברו שנים ארוכות מאז שהוליד אותן היער. מוודאים את איכות הפטריות על פי הריח. פטריות יבשות חסרות ארומה ריחנית יישארו חסרות טעם גם אחרי שנרטיב אותן.

המרכיבים:

60-75 גרם פטריות פורצ'יני יבשות

קילו וחצי תפוחי אדמה משובחים

2 בצלים בינוניים לבנים או אדומים פרוסים לרצועות דקות

2 כפות שמן זית

מלח גס ופלפל שחור טחון טרי

עלים מ-6-8 גבעולי תימין טריים

130-150 גרם חמאה

הכנה:

מחממים תנור ל-200 מעלות. משרים את הפטריות בשלוש כוסות מים רותחים למשך 20-30 דקות, מסננים ושומרים את מי ההשריה. שוטפים קלות את הפטריות המסוננות וסוחטים היטב. קולפים את תפוחי האדמה, חוצים אותם לאורכם, שוטפים ומסננים.

מחממים בסיר רחב את השמן וממיסים בתוכו חצי מכמות החמאה. מטגנים את רצועות הבצל עד שהן מתרככות ומתחילות להזהיב קלות. מוסיפים את הפטריות הסחוטות ואת שארית החמאה ומטגנים מספר דקות.

יוצקים לסיר את מי ההשריה של הפורצ'יני (כך שהחול יישאר בקרקעית הכלי), מביאים לרתיחה ומבשלים 7-8 דקות.

מוסיפים לסיר את תפוחי האדמה, מערבבים, מביאים שוב לרתיחה ומבשלים 15-20 דקות. תפוחי האדמה מקבלים את הצבע החום של הפורצ'יני, וזה ממש בסדר.

מעבירים את תערובת תפוחי האדמה והפטריות עם הנוזלים לתבנית. זורים את מחטי התימין, המלח והפלפל, מערבבים ומכניסים לתנור החם. אופים כ-30 דקות עד שהמאפה מתחיל להזהיב קלות. רצוי לערבב פעם או פעמיים במהלך האפייה.

•••

בסוף הסעודות החגיגיות היו מגישות בשלניות מוטלה לפתן עשוי פירות טריים או יבשים, בהתאם לעונות השנה. תיאור הלפתן היפה מכולם - והספר משופע בתיאורי לפתן מעוררי תיאבון, בנשים מבוסמות מיין שרף הטובלות כפות עץ בקדירת הפירות ובמחרוזות אגסי פרא המצטמקים ברמץ הכבשן - מופיע בפרק המוקדש לפייבוש הרעבתן, ברנש מגושם שזללנותו היתה למעלה מן הטבע ושימשה למשל ולשנינה. וכך נאמר:

"לפתן כל מה שהוא מצטמק יותר טעמו משובח ביותר. לפיכך מניחים אותו על גבי התנור החם ומכסים אותו בכרים ובשמיכות, כדי שיהא מחזיק את ההבל. וכשמגיעה שעתו ומגישים אותו אל השולחן הוא כולו רותח. ומגישים אותו בקערה שמידתה ים של שלמה (הכיור גדל המידות שבנה שלמה בבית המקדש)".

לפתן פירות יבשים ותבציק בולבוסיןצילום: דן פרץ

לפתן פירות יבשים

ניתן להכין את הקומפוט ללא סוכר, רק שהרוטב יוצא פחות שקוף ומבריק. תוספת של מעט מיץ לימון וסוכר מוציאה מהתפוחים את הפקטין ומסמיכה את הלפתן. את שיטת הבישול הפרטנית, לבשל את הפירות בנפרד, למדנו מהספר הנהדר "שמאלץ" של חוקר האוכל היהודי-אשכנזי שמיל הולנד (הוצאת קרפד) וגילינו שכך מתקבל לפתן בצבע, מרקם וטעם מפוארים יותר. כמובן שניתן להוסיף גם משמשים ופירות יבשים אחרים.

המרכיבים:

150 גרם תפוחים יבשים

250 גרם שזיפים יבשים עם חרצנים

200 גרם צימוקים קטנים בהירים

סרט קליפת לימון או חצי מקל וניל

2 מקלות קינמון

5 כפות סוכר

הכנה:

מניחים את התפוחים בסיר, מוסיפים 2 כוסות מים, 2 כפות סוכר וסרט קליפת לימון או חצי מקל וניל. בסיר אחר מניחים את הצימוקים והשזיפים, מוסיפים 3 כוסות מים, את מקלות הקינמון ו-3 כפות סוכר.

מביאים את תכולת שני הסירים לרתיחה, מקטינים להבה ומבשלים 20-30 דקות בבעבוע עדין. בעודם חמים, מאחדים את הפירות והנוזלים בסיר אחד. אפשר להוסיף מעט מיץ לימון אם רוצים. מקררים היטב.

* יש שנוהגים להשרות את הפירות כחצי שעה במי הבישול לפני הבישול. כשעושים כך אפשר לקצר את משך הבישול ל-15-20 דקות.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

רונית ורד צרובה צרובה לדף כתב

רונית ורד

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ