בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאפות את העולם

הסיפור המקסים והמדהים של מאפיית לחמנינה בתל אביב, שכולו אהבת אדם, לחם וכל מה שביניהם

33תגובות

ירח מלא מתנוסס בשמים, וצל שחור משתלט על נשמתה של אופת הכפר. במשמרת אחר הצהריים הוסיף אחד השוליות כמות גדולה של מים לקערת הבצק, וכדי להאכיל את היצור החי והתובעני נאלצה להגדיל את כמות הקמח. עכשיו, בדומה למתרחש בסיפור שוליית הקוסם, מאיים הר הבצק הלבן לגלוש משולי הקערה ולשבש את שפיות דעתה של האופה.

יצורי לילה - ינשופים, ערפדים ואופים תשושים מחיים הפוכים - נוטים לרגשנות דרמטית. לרגע נראית האופה כאילו כובד העולם כולו מונח על זרועותיה השריריות והחשופות. ליאונרד כהן ממשיך לדקלם מילים עגומות ממקלט רדיו אפוף ענני קמח דק, אבל גל הרחמים העצמיים מפנה את מקומו להחלטיות, והגוף הארוך והדק מתייצב בתנוחה דרוכה לפני משטח העבודה. מעודפי הבצק - רגיש, הפכפך ונתון למצבי רוח כמו בת האדם הלשה אותו - היא צרה בידיים מיומנות לחמניות כדור קטנות, חלות קלועות וכיכרות לחם מתוק.

בארבע לפנות בוקר, כשחלל המאפייה מתמלא בעגלות מדפים של מיני לחמים ומאפים, מצטרפת עובדת ראשונה של משמרת הבוקר. "יהיה לנו היום בצק משוגע לגמרי", מעירה האופה בדאגה בעודה תוחבת אצבעות לכרסו הקפיצית של בצק לחם השיפון. מזג האוויר, שנע בין סערות גשומות לימים של שמש אביבית, מתעתע גם בבצק. בשעה חמש נכנס מבעד לדלת עובד נוסף, דור שלישי למשפחת אופים, ובידיו כיכר גדולה ועגולה של לחם כפרי מסורתי ממאפייה צרפתית רבת מוניטין. המונית משדה התעופה ממתינה בחוץ לבלדר הלחם הנאמן. לפאריס נסע כדי להשתתף בתערוכת הלחם העולמית, ולאופה הבטיח להביא מיד עם שובו לחם טרי של האופה הנערץ עליה. את הלחם הפריסאי ממששים, בוצעים, טועמים בכובד ראש ומנתחים את סגולותיו וחסרונותיו.

ינאי יחיאל

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

עובדים נוספים, רובן נשים, נכנסים לחלל המאפייה, ותוגת הלילה מתחלפת בקולות צחוק ושיח רעים. זו חותכת ושוקלת גושי חומר גולמי למקטעים מדודים, אחרת מעניקה להם צורה ושלישית מושכת בידית של "אוורהארט", מכדררת בצק מכנית הנושאת דמיון לרובוטים דרואידים מסרטי "מלחמת הכוכבים". למוזיקת הבוקר מצטרפת סימפוניית הריחות - מהניחוח החם והעשיר של קרומי הלחם, דרך ניחוחות החמאה והווניל של מאפי הבוקר ועד לריח המעורר של גבינות בשלות ופרוסות בצל נא הנערמות בין פרוסות הכריכים.

ריח הלחם הטרי וקרני אור ראשונות מושכים את תושבי השכונה. עובדים מחברת החשמל הסמוכה, אמהות עם ילדיהן ואנשי עסקים ממגדלי המשרדים קונים לחם או מתיישבים לקפה ראשון של בוקר. כולם מברכים בחום ובחיבה את האופה, אבל זו ממשיכה להתהלך בעולם משל עצמה, כשקמטי דאגה חורשים את מצחה. במקרר ממתין בצק באגט ניסיוני שתפח די צורכו, ועכשיו יש לארוב לפינה פנויה שבה תוכל להמשיך במשחקים של יצירת לחם חדש.

כשפורסת הלחם הגדולה משמיעה קולות גרגור חנוק, במקום טרטור להבים בריא, היא מוזעקת לדגל ומתבקשת להביא עמה את ארגז הכלים. "אני התיקונצ'יקית. בכל זאת רכשתי כמה מיומנויות ב-45 שנות חיי כגבר", היא מסבירה בשלווה.

חפש את האשה

זה סיפור על לחם, ועל כוחו לשמח ולפייס את לב הבריות, אבל גם סיפור על אשה שנולדה בגוף של גבר והחליטה לתקן את הטעות שיצר הטבע. זה סיפור על אשה שנולדה בגוף של גבר, ובמקביל לתהליך חשיפת נשיותה הפכה לאופה. זה סיפור על אשה שקראה תיגר על נורמות חברתיות מקובלות, והלחם שהיא אופה הקנה לה מקום מחודש בקהילה. זה סיפור אהבה על בני זוג נשוי, שדבקו זו בזו לאחר שהבעל הפך לאשה, והקימו יחד מאפייה מצליחה.

נינה הלוי נולדה כעופר הלוי בשנת 1965. היא גדלה בכפר שמריהו ושירתה בצבא כחובש קרבי בנח"ל. לאחר השחרור הצטרפה לצוות על סיפון ספינת דיג מקומית, שוטטה בעולם, השיטה יאכטות באוקיינוס השקט, סיימה לימודי תואר ראשון באמנות בבצלאל, שימשה כאסיסטנט של הפסל נחום טבת, למדה הילינג ורפואה סינית והפכה למטפל אלטרנטיבי. בשנת 1995, בעיני המתבוננים וגם בעיני רוחה עדיין גבר טיפוסי מהשורה, נשאה לאשה את דגנית הלפרין. בשנת 2000 נולדה בתם המשותפת. כמפרנס ראשי של המשפחה, המשיכה לקבל מטופלים בדירת החדר שמול בית המשפחה בשכונת ביצרון התל-אביבית, אבל החלה לעבוד במקביל בחברת היי-טק. נקודת המפנה התרחשה ב-1 ביולי 2004.

נינה: "קמתי בבוקר ונכנסתי למקלחת. תחת זרם המים עשיתי עם עצמי תרגיל רוחני שנהגתי לעשות באותה תקופה, מעין מדיטציה של אהבה עצמית ללא תנאי. זה הרגיש נכון וטוב, וחשבתי שאולי הגיע הזמן לכוון זרקור למקום הכי לא פתור אצלי. מיד הבליחה ההבנה שאני צריכה לנסות לאהוב את עצמי כאשה. מעבר מחשבתי קטן, לכאורה, מגבר שהיה מעדיף להיות אשה ושתמיד תיקשר טוב יותר עם המין הנשי, פשוט לאשה. מדובר בשברירי שניות, אבל כל חיי חלפו לפני ברצף תמונות, וההבנה הזו היתה מפתח לפענוח סימנים מוקדמים, דילמות ומועקות.

"הרבה אנשים חיים מתוך תחושה של חריגות, ולא תמיד יודעים להסביר למה. באותו רגע הבנתי מאיפה נובעת תחושת האאוטסיידריות שלי. נולדתי כבן בכור למשפחה של אנשי אדמה ובעלי מלאכה, שיש בה אתוס גברי חזק ומובהק. בגיל מוקדם מאוד הבנתי שאני לא כזו, אבל שמצפים ממני להיות בן. זה הפך לפרויקט חיים ולמדתי לחקות עשייה, מאניירות וסגנון דיבור גברי באופן מושלם. משלב מסוים הופך הפרויקט לדרך חיים ולטבע שני. דווקא ברגע שבו רשימת המטלות הגבריות התקרבה להשלמה - במונחים של עבודה, בית ומשפחה - נפתחתי לאפשרות שמדובר בטעות. הבנתי שלא מדובר בגעגוע, בכמיהה, בשאיפה או ברצון להחליף מין, אלא בהשבת הסדר הטבעי לתיקונו.

"ברגע שהבנתי שאני אשה ושאני רוצה לחיות את חיי בתור אשה, ידעתי שאני הולכת לשנות את הגוף שלי עד כמה שאפשר. שאין פה התלבטות. ידעתי שזה הר האוורסט שלי, אבל שאני חייבת לטפס עליו. 24 שעות חלפו עד שאזרתי אומץ לספר לדגנית. הרגע הראשון היה רך ואוהב. אחר כך הפציעה ההבנה עד כמה קשה יהיה עם העולם סביב, ואז הגיעו הזעם והעלבון".

דגנית: "לקח לה 24 שעות לספר לי. בניגוד אליה, זה לא נפל עלי בהפתעה גמורה. בתור זכר נינה היתה גבר-גבר, אבל כבר ביום החתונה ידעתי שהיא היתה מעדיפה להתחתן בשמלה ובנעלי עקב מוזהבות. וידאתי אז שאין ספק במשיכה לנשים, ובמשיכה אלי בפרט, ולא ראיתי בזה איום. אחר כך באו החיים - עבודה, בית, ילדה ומיליון טרדות של היומיום - וזה נדחק הצדה. ביום שבו היא סיפרה לי, היא הוסיפה באותה נשימה שעם התובנה בדבר הזהות המגדרית באה גם ההבנה למה היא בחרה והתאהבה בי. שייתכן שבלי האהבה ויכולת הקבלה שלי היא לא היתה מגיעה למקום הזה, ושהיא רוצה שנחיה יחד לנצח.

"לו היה מדובר רק בשתינו, בעולם חף מדעות קדומות ומבעיות חברתיות, לא היתה לי שום בעיה. אין לי ספק ביכולת שלי לאהוב אדם באשר הוא, בלי קשר להגדרות מגדריות מקובלות. אבל מיד חשבתי על הילדה ועל ההורים של נינה, ונבהלתי. ביקשתי שתחכה. אמרתי שאפשר להתחיל את התהליך כשהילדה תעזוב את הבית ושנוכל להזדקן יחד בשמחה כשתי נשים קשישות ומטורללות. היא הסבירה, ומכיוון שאני אוהבת קיבלתי את דבריה, שעבורה אין דרך חזרה אלא רק קדימה".

תהליך החצנת הנשיות לעולם כלל שיחות והתלבטויות משותפות, טיפול אצל מטפלת מגדרית, קבוצת טיפול וליקוט מידע באינטרנט ובספרים. "אני נחשבת אטית במושגי הקהילה הטרנסקסואלית", אומרת נינה. "בדרך כלל, צעירים עוברים תהליך מהיר, מבוגרים תהליך אטי יותר, ואני קבעתי שיאים חדשים. אבל כל צעד שעשיתי קדימה, גם אם קטן, היה נכון ומשמעותי. החיבור שלי לנשיות ולחוויה הנשית הוא עצום, אולי בגלל שתמיד אהיה מהגרת שעלתה לארץ המובטחת מתוך הכרה. עד סוף ימי חיי אהיה כנראה סינתזה של גבריות ונשיות, אבל בשנות חיי כגבר חוויתי תחושות חזקות של ניכור ובידול, ובתור אשה אני חיה חיים של שיתוף ותמיכה.

"היום, תודעה קהילתית וקשרים אישיים עם אנשים שמסוגלים להכיל ולקבל אותי הם חלק חשוב מחיי. יש לי בראש מודל שאני קוראת לו 'מודל הכפר הניאוליתי'. אני בונה במוח, כמו במשחק מחשב, כפר ניאוליתי משורטט לפרטיו שמתגוררים בו לא יותר מ-150 תושבים. בקהילה הקטנה הזו, שיש בה רשת מסועפת של קשרים הדדיים ואינטימיים, מושתתים החיים על סחר חליפין ושיתוף. אני כמובן לא יוצאת דופן בניסיון להתמודד עם העולם המודרני הגדול דרך חיי קהילה מצומצמת, זה אופייני לתקופתנו, ומבחינתי המאפייה שהקמנו היא שלוחה של הכפר הזה".

עם כיוון הבצק

בשלב הראשון של המהפך האישי והמשפחתי, החליטו דגנית ונינה שמוטב לאחרונה להישאר בעבודה היציבה בחברת ההיי-טק, ולו רק בשל המחיר הכלכלי הגבוה שתתבע הטרנספורמציה הגופנית. בשעות הארוכות שבהן השתעממה מול המחשב, מצאה זמן להתעמק ולחקור את התהליכים הכימיים המתחוללים בשעת הכנת לחם, תחביב ותיק שהלך ותפס חלק ניכר משעות הפנאי. את מתכון הלחם הראשון, ואת סוד הכנת מחמצת השאור, למדה שנים קודם לכן מאחותה הצעירה, חרשת ברזל המתגוררת במחוז כפרי בצרפת, ומאז נהגה לאפות לחם למשפחה.

בשנת 2008 נסגרה החברה שבה עבדה, ונינה מצאה עצמה מובטלת. "לו היה גם לי תחביב אהוב שיכולתי להפוך למקור פרנסה", אמרה בקנאה לדגנית לאחר שחזרו מביקור אצל חבר שהפך את אהבת הקפה למקצוע, וזו הביטה בכיכרות הלחם שנערמו במטבח הביתי והציעה לה בחביבות לחשוב ברצינות על אפיית לחמים כעל מטה לחמן.

הלחמים הראשונים נאפו בתנור הביתי ונמכרו לשכנים ולקרובים. כשפשטה השמועה על הלחם הטוב של האופה האוטודידקטית המוכשרת, העתיקו דגנית ונינה את משכנו של העסק הזעיר לדירת החדר מול בית המשפחה, ועשרות אנשים טיפסו במעלה גרם המדרגות שבחצר כדי לקנות "נלסון", לחם דגנים כבד וצפוף שנוצר בהשראת מתכון דרום-אפריקאי מסורתי.

מגוון הלחמים, מלחם שאור צרפתי ועד ללחם שקדים ותאנים, התרחב בחלוף הזמן. מי שבא לקנות חזר, בזכות הלחם הטוב והיחס המשפחתי, וחוג הלקוחות הקבועים גדל בהתמדה. הבלוג שפתחה דגנית באתר "סלונה", תחת הכותרת "בעלי שנהיה אשתי שנהיתה אופה" גולל בהומור ובפשטות כובשת לב את קורות בנות הזוג והפך את האופה השכונתית, בדומה לאופה הכפר בימים עברו, לדמות אהובה ופופולרית.

"אין ספק שאפשר למצוא הקבלה בין פתיחת המאפייה לתהליך היציאה הנשית מהארון", אומרת נינה. "אני הייתי בשלב שבו הייתי נכונה להיות מעיזה ודינמית בחיי, וזה עזר לאנשים, שכנים ובני משפחה, לתייג אותי. הפכתי מפריקית מוזרה שמתלבשת בבגדי נשים לנינה האופה מ'לחמנינה'. זה קנה לי מקום בקהילה ועשה לאנשים סדר בראש. היום כשאני עוברת ליד בית הספר השכונתי, התלמידים מנופפים בשמחה וצועקים 'לחמנינה, לחמנינה!'".

לפני חצי שנה חברו דגנית ונינה לרוני קדר ומזלי דוש, בעלים של בתי הקפה "שפר" ו"נוף ים", ולקונדיטורית יעל הסלע. יחד פתחו חמש הנשים מאפייה-קונדיטוריה-בית קפה הנושא את השם "לחמנינה" וממוקם בשולי שכונת ביצרון, בואכה מגדלי האיילון. המקום גדול, מרווח ומצויד לתפארת - במאפייה החדשה הותקן לראשונה תנור אבן גדול - אבל נמצא עדיין בתחומי העולם המוגן והבטוח שיצרו השתיים לעצמן בשכונה נמוכת הבניינים. כל צד הביא עמו את תחום מומחיותו וביחד נוצר תפריט מוצלח הכולל גם מבחר סנדוויצ'ים נפלאים ומאפים טובים, כמו כיסוני בצק פוקצ'ה ממולאים בשקשוקה או במנגולד וגרגרי חומוס ואפויים בתנור.

שותפים נוספים ליצירה נמנים אף הם עם תושבי הכפר הניאוליתי של נינה ודגנית: מעצב החלל, שבמרכזו מאפייה בנויה קירות זכוכית, הוא החבר הוותיק רונן לוין. המעצב הגרפי הוא להב הלוי, דודנה של נינה, ועל מדפי החנות - לצד לחמים, עוגות, עוגיות וריבות המיוצרות במקום - ניתן למצוא יין טוב שמייצר הגיס גבי סדן מ"כרם שבו" ושמן זית של החברים לילך ודנדן בולוטין.

במאפיית הכפר הלחמנינאי מתנהלים חיים סוערים וצבעוניים. בכל רגע נתון מתרחשת דרמה עזת יצרים, בכל יום מיטלטל מצב הרוח על פי תנודות הבצק. דגנית, סופת אנרגיה חמה ופתוחה, מתרוצצת אנה ואנה ומקדמת זרים ומכרים בהסברים ובטעימות. נינה, שקטה ומסוגרת יותר, נמצאת בדרך כלל מאחורי הקלעים השקופים של המאפייה. "מה כבר רציתי?" היא ממלמלת בפליאה לנוכח עשרות האנשים, עובדים ולקוחות, הגודשים את המקום. "בסך הכל לעשות מה שאני אוהבת ולאפות לחם בבית".

לנינה יש לחם בראש ותכונות אופי של רב-אומן מעולם ישן: כושר ריכוז, עקשנות, יסודיות, סבלנות לתהליכים איטיים ורצון עז להגיע לשלמות. את מחיר כיכרות הלחם אינה יודעת לומר ללקוחות, אבל עם מיקי אפטה, טוחן ראשי של טחנת הקמח ביפו, היא מסוגלת לשוחח במשך שעות על איכות גרעיני שיפון צרפתיים או מיצוי טעמים מחלקיקים שונים של גרעין החיטה. אפטה, גם הוא אומן החי את מלאכתו 24 שעות ביממה, הוא דור שני לטוחנים ומאסטרים של ערבוב קמח בטחנה היפואית הוותיקה. "זה מקסים בעיני", היא אומרת כשהיא חוזרת מהטחנה המספקת לה קמח. "וזה מזכיר לי את סבא מצד אבא, יצחק הלוי, שבא ממשפחה של קולעי מחצלות ואורגי רשתות דיג באזור היערות והביצות של פלך מינסק, ועלה לישראל כדי להיות בה הדייג העברי הראשון בכנרת. הנטייה לעסוק במלאכת יד, לא כולל הזדהות עם המודל הגברי המובהק, בכל זאת עוברת בירושה במשפחה".

לחמנינה, קרמניצקי 14, תל אביב www.lachmanina.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו