שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רונית ורד
צילום: דור קדמי
מדור רונית ורד
רונית ורד
צילום: דור קדמי

אמיר עוׂנאללה, נצר לאחת המשפחות הגדולות והידועות בנצרת, מנופף בידו לפלוני החולף על פניו במכונית בדרך העפר המובילה לשדות המשפחה בעמק יזרעאל. מי שגדל בכפר, ערבי או יהודי, מכיר היטב את המחווה ואת שפת הגוף של המפגש נטול המילים: ידיהם הימניות של החקלאים אוחזות בהגה כלי הרכב; הזרוע השמאלית נשענת באדנות סמכותית על אדן החלון הפתוח; ורק כף יד שמאל נעה קלות כלפי מעלה כדי להכיר בנוכחותו של עמית לעבודת האדמה, בין אם שכן קרוב או זר מוחלט. בעולם המודרני נערך המפגש בטנדרים ובטרקטורים, אבל קל לדמיין ניד קצר ודומה — ספק הבעת כבוד לשותף גורל ספק סימון טריטוריה — גם בימים שבהם אחזו ידיים אחרות ברתמות חמורים ושוורים.

ממשיכים לנסוע בשדות העמק, בין שלף חיטה צהובה לפריחתם האדומה של עצי רימון. לכל אחת מחלקות השדה באדמה המשפחתית נתנו אבותיו של עונאללה שמות שאותם מכירים הצאצאים גם היום: א־לסאן ("לשון" בערבית), המזכירה את צורתו הארוכה והצרה של איבר הגוף; אל־חנג'ריה (סכין קצרה), הדומה ממעוף הציפור לכלי הנשק המסורתי; את החיטה גידלו השנה באל־בטוף, נחלה נמוכה יחסית שהמים זורמים אליה ומציפים את אדמתה הכבדה; ובא־דנני, החלקה הקרובה ביותר לבתי הכפר איכסל, הקימו אמיר ובני משפחתו את בוסתנא, חווה חקלאית אורגנית בשיתוף הקהילה. החווה הצעירה, שהחלה לפעול ב–2018, היא מהחלוצות מסוגה ביישובים הערביים בישראל.

מדור רונית ורד

הדגנים, הקטניות והירקות שגידלו אבותיו של אמיר עונאללה בעמק יזרעאל הזינו במשך מאות שנים את תושבי נצרת והכפרים הסמוכים. "אדמות העמק מאכילות את אנשי ההרים סביב, וזה מה שעשו סבא ואביו לפניו", אומר אמיר בן ה–41. משפחת עונאללה — כמו פאהום, קעוואר ומשפחות נצרתיות בולטות אחרות — צברה ממון ומוניטין במאות ה–18–19 הודות לקשרים שטיפחה עם הממשל העותמאני. בני משפחת פאהום, למשל, נמנו עם פקידי האימפריה. בני משפחת עונאללה שירתו כקצינים בצבא הטורקי, ועד היום נהנים צאצאי אנשי הספר ואנשי החרב להחליף ביניהם עקיצות מילוליות בשאלת עליונות המעמדות השונים וגדולתה של כל אחת מהמשפחות.

בעולם הישן היתרגמו עוצמה והון לקרקע, ולתוצרת החקלאית של האריסים שעיבדו אותה. "לסבא, מוחמד עונאללה, היו קרוב ל–1,200 דונם אדמות חקלאיות בעמק", מספר נכדו. "בחורף זרעו חיטה, תלתן וחומוס, ובקיץ גידלו טבק, שומשום, אבטיחים ומיני דלועים. ב–48', כשפרצה המלחמה, סבא לא עזב את העיר וכך שמרה המשפחה על רוב האדמה. הוא לא נחשב לנפקד, ורק חלק קטן מהאדמות הופקע על ידי מדינת ישראל". אוסאמה עונאללה, אביו של אמיר, ירש את השטח החקלאי בעמק יזרעאל ופתח בנוסף חנות לציוד חקלאי בנצרת. "אבא היה בחנות כל יום עד אחת בצהריים", אומר אמיר, "ואז היינו יורדים כל יום לשדות, ונשארים איתו באדמה עד שהחשיך. אני אוהב את האדמה הזאת וקשור אליה מהילדות. אמא היא הולנדית במקור — אבא פגש אותה כשביקרה בישראל כתיירת — אבל כשהתאהבו הודיע לה אבא שאי־אפשר לחיות במקום אחר כי הוא צריך לטפל באדמה של אבותיו. גם אני לא יכול לחשוב על חיים במקום אחר מאותה סיבה. שני האחים שלי חיים באירופה, לורנס בהולנד וריאד בשווייץ, ויכול להיות שהם בחרו במקום שיש בו להם ולילדיהם חיים קלים יותר, אבל אני לא יכול להיות רחוק מדי מהאדמה".

אמיר עונאללה ונאסר ריגו
אמיר עונאללה ונאסר ריגו

בני משפחת עונאללה המשיכו לעבד את רוב השטחים הגדולים שבבעלותם ללא השקיה מלאכותית (חקלאות בעל) ובעזרת אותן משפחות פלאחים שהפכו לשכירים. אבל השינויים שהתחוללו בעשורים האחרונים לא קשורים רק להקמת מדינת ישראל ולקונפליקט היהודי־ערבי בנושא הבעלות על הקרקע. "חלק מהגידולים המסורתיים שרדו, אבל החקלאים הערבים התאימו את עצמם לשוק, שהפך גלובלי, ולמדיניות שהכתיב משרד החקלאות הישראלי", אומר עונאללה.

צמחים שהיו חלק מהחקלאות ומהתזונה המקומית במשך אלפי שנים — בהם שומשום, מיני קטניות ובשנים מסוימות גם חיטה — כמעט נעלמו, כי חקלאים יהודים וערבים לא הצליחו להתמודד עם מחירם של יבולים מיובאים. חלקות אדמה קטנות, שנהגו לגדל בהן במחזוריות עונתית מגוון גידולים, אוחדו לחלקות ענק שגידלו בהן מדי שנה את אותו גידול. אחד השינויים הגדולים ביותר שהביאה איתה החקלאות האינטנסיבית המודרנית היה השימוש התכוף בדשן ובחומרי הדברה. "האדמה אוהבת את היהודי", מזכיר עונאללה אימרה עממית שהיתה שגורה בפיהם של פלאחים זקנים. "הפלאחים ראו איך גידולים זהים מצמיחים יבול כפול בשדות היהודים, ואימצו גם הם את הריסוסים ואת השיטות המודרניות. גם המשפחה שלי אימצה זאת. רוב התוצרת שנמכרת היום בשווקים, כולל ירקות בלאדי מזנים מסורתיים, מגודלת באופן אינטנסיבי שכולל הרבה ריסוסים". ההחלטה להקים חווה אורגנית קהילתית, והחלום לחזור לעבד את רוב השטח החקלאי המשפחתי בשיטות מסורתיות יותר, התקבלה כבר אחרי מותו של האב ב–2008. "אדמה זו אחריות", אומר עונאללה, "ורצינו לעשות משהו שייטיב עם האדמה ועם האנשים שחיים ממנה. קראנו למקום בוסתנא, 'הגן שלנו' בערבית, על שם הגן של סבא — המקום שבו אבא ישב כל הזמן. החזון בטווח הארוך הוא לחזור לימים שבהם האכלנו את אנשי העמק וההר ולספק להם מזון נקי וידידותי לסביבה".

חווה אורגנית באיכסל

התוכנית החלה להתממש כשפגשו בני המשפחה את נאסר ריגו, משפטן ופעיל זכויות אדם. ריגו, בן למשפחה ממוצא הודי שנולד וגדל בדובאי, נישא לאשה מנצרת ומתגורר בעיר בשנים האחרונות. כשעייף מהנסיעות היומיומיות הפקוקות לירושלים ולגדה המערבית החליט להתמחות בפארמקלצ'ר, גישה חקלאית שמעמידה במרכז את האדמה ואת השמירה על הטבע ועל הסביבה. "כל הדברים הסתדרו כשפגשנו את נאסר", אומר עונאללה, שעבודת יומו עדיין כרוכה בניהול שתי חברות מסחר באינטרנט שהקים במרוצת השנים. ריגו ואבו נימר, חתנו של אחד מהפלאחים שעבדו עם משפחת עונאללה ("הוא מת בגיל 85 ועד יומו האחרון היה עובד את האדמה") הם שמעבדים את השטח הסמוך לבתי הכפר, מטפחים את ערוגות הירק היפות שקמו בו ומזינים את אדמתו. לפני שבועיים, כשהחליטו לשתול גינת מנדלה של עשבי תבלין, הצטרפו אליהם אנשי הקהילה שהחלה להיווצר סביב גן הירק האורגני. "הופתעתי מההיענות", אומר ריגו, "ובאו לא רק אנשים צעירים, שפיתחו מודעות לנושא בשנים האחרונות, אלא גם מבוגרים. אנחנו חווה שמשלבת בין המודרני למסורתי. אנחנו מגדלים קייל, כי זה מה שאנשים רוצים היום, אבל התחלנו לגדל גם במיה ומלוחייה, כי ביקשו מאיתנו".

כרם זיתים

המודל הכלכלי מתבסס, בינתיים, על סלים שבועיים של תוצרת עונתית. יש כבר קרוב ל–30 משפחות מנויות, ובימי שבת בבוקר פותחים אנשי החווה בסטה של ירקות אורגניים למכירה. בעונה זו של השנה, במעבר בין ערוגות החורף לערוגות הקיץ, נמכרים בבסטה בין השאר גזרים קטנים מתוקים, צנוניות, קולרבי, מיני עשבים ירוקים וגם ראשוני הקישואים לעונה. "אנשים לא רק באים, קונים והולכים". אומר עונאללה, "הם בדרך כלל נשארים לשבת. אנחנו לא היחידים שמבקשים לחזור לחדש את הקשר שניתק עם האדמה. קשה לי לדמיין את החיים שהיו בעמק בימיו של אבי סבי, ואפילו הנחשים והציפורים שאני זוכר מילדותי כמעט נעלמו. אני מקווה שנצליח להחזיר את החיים האלה, ושעם הזמן נהפוך עוד ועוד חלקות באדמה המשפחתית לאורגניות". 

ronit.vered@gmail.com

בוסתנא, 050-3700400, facebook.com/bustanafarm

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ