המָרָקאית מפראג

בגיל 91 מוציאה העיתונאית והמתרגמת רות בונדי ספר על התרבות הנכחדת של יהודי צ'כיה, שלקחו ברצינות את החמין שלהם (עם שוקי אווז) והמשיכו לחלום על כופתאות בחמאה גם בגטו

רונית ורד צרובה צרובה לדף כתב
רונית ורד
צילום: דן פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רונית ורד צרובה צרובה לדף כתב
רונית ורד
צילום: דן פרץ

מחלון סלון ביתה של רות בונדי, בקומה החמישית של בית דירות ברמת גן, נשקפים בנייני העיר וצמרות עצים ירוקים. למרגלות החלון הגדול, המשתרע לאורכו ולרוחבו של הקיר, ניצב דרגש נמוך עמוס בעשרות עציצים פורחים. "ויתרתי על וילונות כדי שלעציצים שלי יהיה אור שמש", אומרת האשה דקת הגו בת ה–91 ומוסיפה בארשת תמימה למראה, "אם ייגמר הכסף אני אתחיל לגדל מריחואנה. אני אהיה טובה בזה, יש לי אצבעות ירוקות. ראית את הסרט 'להציל את גרייס'?"

רונית ורד צרובה צרובה לדף כתב

רונית ורד | פינת אוכל

עיתונאית אוכל ומחברת ספרי אוכל ומסעות. מאז שנת 2007 כותבת את המדור "פינת אוכל" במוסף הארץ. המדור עוסק בתרבות אוכל, בהיסטוריה קולינרית ובמסעות אוכל בארץ ובעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ