הכירו את האיש שאוכל שתי ארוחות ערב וילמד אתכם איך להכין מטבוחה "של עצלנים"

ארוחת הערב של דור גבאי מזכירה כזו של כל סטודנט – דלה, בודדה ופונקציונלית, אבל היא זו שגרמה לו לגלות את האוכל מחדש, אחרי שהצבא כמעט הרס לו את ההנאה ממנו. ולמה כל אחד חייב למצוא את "הזהות המטבוחאית שלו"?

דור גבאי
דור גבאי במטבח שלוצילום: פבל בנשין
איתן לשם
איתן לשם

אורח המדור היום הוא דור גבאי, בן 26, מסיים תואר ראשון במדעי החיים (ביולוגיה), ומתחיל בקרוב תואר שני במכון ויצמן. מתגורר לבד במעונות הסטודנטים בירושלים, בגבעת רם. זו ארוחת הערב שלו.

ארוחת הערב של דור היא ה-23 בפרויקט ארוחות הערב וזהו סיפורו:

כשעוצמים אתה עיניים וחושבים על ארוחת ערב ביתית, אולי משפחתית, מדמיינים את כל הקלישאות, ספק ישראליות וספק מיובאות מהטלוויזיה האמריקאית, של משפחה מאושרת סועדת כולה סביב השולחן המלא במאכלים וחיוכים. אבל אנחנו כבר יודעים שאין משפחות מושלמות ואי אפשר לחייך בזמן ארוחת הערב, כי אז קשה יותר ללעוס, וכך ניתן להסיט את הזרקור מהארוחה המשפחתית והשמחה אל ארוחת הערב הבודדה, והמסתבר שלא פחות שמחה.
"אני מתגורר בדירת חדר לשני שותפים במעונות, כשלמעשה הגעתי להסדר עם ההנהלה להתגורר לבד", כך מסכם בגאווה דור גבאי את נושא המגורים שלו כיאה לסטודנט צעיר שגילה את מנעמי המגורים הבודדים. "מעונות הסטודנטים בקמפוס שבגבעת רם הם מקום שקט, מלא בחיות בר כמו דורבנים, תנים, ירגזים, שלדגים. כל המתחם מלא בדשא וירוק, ונותן תחושה של אירוח כפרי בקיבוץ. אפילו יש פה חדר אוכל עם מזנון קיבוצי, חוץ מהקטע של התשלום", הוא מוסיף.

החדר הצנוע והמרווח במעונות בגבעת רםצילום: דור גבאי

מה הסיפור שלך עם אוכל? 

היחסים המורכבים של גבאי עם האוכל החלו בצבא. עד אז הוא ממש אהב לחתוך פירות וירקות אבל השירות הותיר אותו פוסט טראומטי בכל הנוגע לאוכל. "אמנם, דואגים לשלוש ארוחות ביום", מסכים גבאי על הבסיס, "אבל שתיים מהן ממש דלות ולא מזינות, ויוצא שחלק גדול מהיום הרגשתי רעב. לכן היינו עושים לעצמנו סלט ירקות וטוסטים כמצופה מכל ג'ובניק. לפעמים גם אלו נגמרו, והייתי אוכל פרוסת לחם לבן טבולה בשמן זית ודבש. לאט לאט הרעב והצורך בלאכול הפכו אצלי למין דמות מיתית ממש, של יצור שמשתלט על המחשבה שלי בדרישה לאוכל מגוון, טעים ומזין".

"באותם ימים קראתי את הספר של הרב שטיינזלץ 'נשמה', בו הוא תיאר את הפיתוחים והמורכבות של בני אדם סביב האוכל כמידה של היצר הרע, והדגיש את התיבול כצורה של עיוות. אני לא מדבר בשיח הרוחני-דתי הזה כל כך, אבל הדברים בהחלט העצימו את הסלידה מהאוכל. מסעדות, לדוגמה, נתפסו בעיני כקצה של העיוות הזה; זוג או חבורה, יושבים מול השולחן שנהפך למזבח של חוויית האכילה, הם לא נדרשים לגדל, לבשל, או אפילו לקום לשטוף את הכלים, הכל כדי להתמקד אך ורק בחוויית האוכל", הוא נזכר במה שעבור רבים הוא תיאור החוויה המושלמת אך עבורו מדובר היה במחסום משמעותי כלפי אוכל וביתר שאת – הנאה מאוכל.

"מאז שהתחלתי ללמוד דברים החלו להשתנות, אם כי לא ברור לי איך בדיוק", גבאי מספר על נקודת השינוי שמוציאה מאיתנו אנחת רווחה, עבורו ועבורנו. "אמנם בישול הוא עדיין מעט טרחה עבורי, אבל כשמתנגנת מוזיקה או פודקאסט ברקע התחושה נחמדה, וכשהתוצר הוא סיר גדול עמוס מוקפץ, או מרק, או אורז מקושט, אז עולה תחושה של גאווה וחדווה. עכשיו כשאני חושב על זה, אולי דווקא משום שאני יותר עצמאי, עם כלים ויכולות לקנות ולהכין את האוכל שאני רוצה, הדבר איפשר לי לשחרר את האובססיה והצורך בשליטה. מה שבטוח הוא שאני מבין כמה המפגש סביב האוכל עם חברים הוא חשוב ומבורך. לא רק האכילה עצמה, אלא אפילו ההכנות. פעם עשיתי ערב להכנת סושי עם חברים בחדר וזה היה פשוט כיף גדול. אני מאוד אוהב לארח, מה שלא קורה לצערי בתדירות גדולה, ולעיתים כשמגיעים אלי לארוחות שישי, אני מציב שידה קטנטנה במרכז השטיח בחדר, ופורש בד לבן מוכתם שעווה, וזה יוצר אווירה אינטימית ושלווה. 

מטבח הוא לפעמים לא הרבה יותר משולחן כתיבה שהוסב ומדףצילום: דור גבאי

אתה אוהב לעבוד עם מתכונים או מעדיף לאלתר יותר? 

"בגלל שאני לא ממש יודע לתכנן מראש מה להכין או מתי, אז מתכונים יכולים לתסכל אותי אם חסר משהו אחד או אחר. לכן אני מנסה לאלתר, לרוב לא בהצלחה גדולה, אבל לפעמים יוצאים דברים מעניינים ואני כותב אותם בצד. ואז משום שהם הפכו למתכון, אז כמובן שאני לא אשחזר אותם לעולם".

איך המטבח שלך נראה?

במעונות יש לנו מטבח משותף, אבל בגלל שהוא נמצא שתי קומות מעליי, החלטתי להסב חלק משולחן הכתיבה למעין מטבח. בניתי מדפי כלים ותבלינים, וקרש חיתוך גדול. אני מת על הכירה האינדוקטיבית שלי, הייתי בעננים כשקניתי אותה אחרי שלמדנו איך היא פועלת בשיעור פיזיקה. בזכות העובדה שהיא מחממת את הכלי עצמו, יש דיוק יותר גבוה בעוצמה, וגם במהירות החימום.

שולחן האוכל המאולתר של דורצילום: דור גבאי

מה חייב להיות אצלך במזווה? 

"שמן זית וטחינה גולמית מלאה. אולי זו תכונה שטיפחתי והעצמתי מהמטבח המרוקאי של ההורים שלי, להשתמש בהרבה מאוד שמן. אבל כדי לשמור על הבריאות אני משתמש בשמן זית, אותו אני קונה בגלון פח של ארבעה ליטרים. טחינה, שמן זית, עגבניות ופת לחם זה הבסיס לארוחה הכי פשוטה וטעימה שאני יכול לחשוב עליה. לאחרונה גם אגוזים הפכו לחלק עיקרי מאוד בתפריט שלי, אני טוחן שקדים או אגוזי מלך, ודוחף אותם כמעט לכל תבשיל או סלט.

המזווה של דור. יש שמן זית וטחינהצילום: דור גבאי

איזו מנה אהובה עליך במיוחד?

"אני מאוד אוהב סלטי ירקות. משהו בפשטות שלהם מצד אחד, ושאפשר להוסיף להם אינספור מרכיבים מצד שני והם יהיו לרוב מאוד סלחניים בטעם. בעונה המתאימה אני מוסיף להם עלים מהעציצים שאני מגדל. 

מה אוכלים היום לארוחת ערב? 

"הערב לדוגמה הארוחה תהיה בנויה מסלט חומוס וממרח פסטו שאני מכין, עגבניות, שמן זית – מיותר לציין, ופיתה. אין לי שום בעיה לאכול משאריות של ארוחה קודמת, ולמעשה אני מאוד לא אוהב לזרוק אוכל, עד כדי כך שלעיתים אני ממש מותח את הגבול עם אוכל שעמד במקרר הרבה זמן. הסיבה היא שאני ממש לא אוהב את הבזבזנות, בהיבט הסביבתי. זו גם הסיבה שאני משתדל לקנות מזון שאינו ארוז ומשתדל שלא לאכול בשר, על אף שאינני צמחוני בהגדרה. את הגלון של שמן הזית לדוגמה אני ממלא מחדש כשהוא נגמר". 

מה קורה סביב השולחן בארוחת הערב? 

"בארוחה עצמה אני תמיד רואה סרטון ביוטיוב או קורא כתבה בהארץ . ממצב בו האכילה היתה בשבילי בזבוז זמן, היום אני מנצל אותה כתירוץ לעצלות ובטלה. לכן לרוב יהיו שתי ארוחות ערב".

מנה אהובה

"מנה שאני אוהב להכין ולהזמין אורחים לאכול איתי, היא לזניית חצילים טבעונית, מורשתה של האקסית, אבל אני דווקא אמליץ ללמוד להכין מטבוחה. ראשית, משום שזו מנה שראוי שתצא מאזור המזטים ותקבל נוכחות גדולה יותר בארוחה, כמו חומוס. שנית, מטבוחה היא ממש תעודת זהות של מי שמכין אותה, בטעם ייחודי שאין דומה לו, אפילו בפער שבין אם לבנה. ואני חושב שלכל אדם כדאי לגבש את הזהות המטבוחאית שלו".

"לזניית האקסית" של דורצילום: דור גבאי

מתכון למטבוחה של עצלנים

חומרים:

20-25 עגבניות
1-2 פלפלים ירוקים חריפים, עם גרעינים (לאוהבי החריף) או ללא
1 ראש שום קצוץ גס (לא כתוש) 
כוס שמן
1 כפית מלח
1 כפית שטוחה סוכר
פפריקה מתוקה וכורכום, לפי הטעם
מעט כמון

ההכנה:

"כפי שאמא שלי לימדה אותי, צריך לקלף את העגבניות. כדי לעשות את זה ביעילות, חורצים את העור של העגבנייה, ומשרים אותה חמש דקות במים חמים. אבל אין שום בושה להתעצל, כמוני, ופשוט לחתוך לקוביות קטנות".

בהמשך, יוצקים את השמן לסיר, מוסיפים את העגבניות, הפלפל והשום, ונותנים למטבוחה לבעבע בעדינות במשך כשעתיים, עד שהנוזלים מצטמצמים לכשליש, והמטבוחה נעשית סמיכה.

כרבע שעה לפני תום הבישול, מוסיפים את הפפריקה המתוקה, הכורכום, והכמון, וממש לפני שמורידים מהגז מוסיפים גם את המלח והסוכר. "הסוכר מאוד חשוב, אל תוותרו עליו. אפילו בכמותו הקטנה, הוא חותם את הטעם, ומעלה המנה מעגבניות מבושלות למטבוחה. תטעמו לפני ואחרי, ותיווכחו שאני צודק. יש כאלו ששורפות קצת את המטבוחה בשביל הטעם, תנסו, אולי תאהבו", מסכם גבאי. 

________

מדור "ארוחת הערב" סוקר ארוחות ערב בחיי המשפחות הישראליות בארץ ובעולם. ספרו לנו על המנהגים, המתכונים, ההרגלים, השיחות, וגם: איך נראים המטבח ופינת האוכל, ומה יש בארונות? מה שומעים ברקע? האם אוכלים בסלון? מול הטלוויזיה או מול המחשב? לבד או ביחד? הורים לחוד וילדים לחוד? מעוניינים לתעד את ארוחת הערב שלכם ולספק את המתכון המשפחתי למנה אהובה? כתבו לנו: food@haaretz.co.il

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ