ביקור בסיציליה - עמק נאפה החדש

לאחר עשור של יינות זולים, חוזרים הייננים בסיציליה אל האיכות של התעשייה העתיקה מפעם. וכשנלווים לכך אוכל מעולה ולינה קסומה במבנים מקוריים בכרם, נהפך הסיור באי לחוויה יוצאת דופן

ליז בולטר, גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ליז בולטר, גרדיאן

הרגשתי כאילו חדרתי למקום מחבואו של הרשע בסרטי ג'יימס בונד: עקבנו אחר ויויאנה פיטינו מאחוזת בואניויני (Buonivini) דרך דלת סתרים בצלע הגבעה ומשם אל תוך חלל הייטקיסטי תת־קרקעי. בפנים קידם את פנינו יקב בעיצוב נקי ומודרני: שורות שורות של מכלי נירוסטה המדיפים ריח חזק של ענבים. מתחת ליקב נמצא חדר החביות, בו נרקמה תוכנית להשתלטות — אם לא על העולם כולו — על שוק היין העולמי: טורים אינסופיים של חביות אלון ששקדו לאיטן על הפיכת מיץ הענבים לכמה מן היינות הטובים בסיציליה. "ברוכים הבאים ליקב הנסתר," הכריזה ויויאנה.

היקב הנסתר עומד בניגוד מפתיע למה שראינו בחוץ. הגענו אליו בשעת שקיעה, בדרך שנראתה כמו תפאורה של מערבון ספגטי, עטורת גבעות וחורבות. החלקה, הממוקמת בקצהו הדרומי ביותר של איטליה, מכונה מאז ומתמיד "בואניויני" (משמעות השם — יינות טובים — אומרת הכל). אולם רק לפני כמה שנים, אחרי שנרכשה על ידי משפחת פלאנטה, מחלוצות התחייה של תעשיית היין הסיציליאנית, היא זכתה לעדנה.

בני המשפחה שתלו מחדש זני גפנים מקומיים, נרו ד'אבולה ומוסקטו ביאנקו, וכדי לא להשחית את חבל הארץ העתיק, חפרו עמוק אל תוך הגבעות את המקום בו הוקם יקב DOC איכותי עם יינות סנטה ססיליה, שוש אדום חזק, ושני לבנים: פסיטו די נוטו (Passito di noto), שהוא יין קינוח עשיר, וגרסה יבשה יותר לאפריטיף.

גפנים ליד "לה פורסטריה" בסיציליהצילום: Planeta

הדבר המדהים בבואניויני הוא שלצד הסיורים והטעימות יכולים המבקרים ליהנות מן האווירה במקום וללון בבתים המפוזרים ברחבי הנחלה. במקום להרוס את שמונת מבני המגורים החרבים שנמצאו במקום, החליטה המשפחה לשפצם ולהופכם ליחידות אירוח להשכרה. הבתים הקטנים, הצבועים בוורוד האדמדם המסורתי, נראים נצחיים כמו הגבעות המשתפלות. עד כה הסתיים שיפוצן של שתי יחידות: מקלט רומנטי בן חדר אחד, ובית גדול יותר עם שני חדרים לזוג, שבו התארחנו.

הכפריים הסיציליאנים שבנו את הבתים האלה היו בוודאי מופתעים למצוא בהם מזגנים ומקלחות מודרניות, ובכל זאת לא הרבה השתנה מאז. על עיצוב הפנים הופקדה המעצבת המילנזית קוסטנזה אלגרנטי שעשתה שימוש בעץ וברזל שנמצאו באזור. בחדר השינה, הקרש שלראש המיטה עשוי ממכסי חביות; סולם שהותקן על הקיר הפך לספרייה; ולוחות של חבית ישנה הפכו לכיסא נדנדה נחמד שניצב על יד האח. במטבח העץ הממוחזר עם אריחיו המסוגננים מצאנו מצרכים לארוחת הבוקר: קפה, פירות, יוגורט ומאפים.

הגריל שמחוץ למבנה הבטיח ארוחת ערב נפלאה — בתיבול הרוזמרין והלימון שצומחים מסביב. אולם בחרנו דווקא להזמין ארוחת ערב (שלוש מנות בליווי יין, ב–40 יורו) ולסעוד ב"פלמנטו" — הגת העתיקה. בעבר היו הכורמים מביאים לכאן את ענביהם לסחיטה. כיום הגת המשוחזרת משמשת כחדר טעימות ולעתים כמסעדה ואף אולם הופעות.

"לה פורסטריה" בסיציליהצילום: Planeta

צללנו אל תוך מנת פסטה נפלאה עם טונה ועגבניות מיובשות בשמש — ועליה פירורי לחם סיציליאנים פריכים במקום פרמזן — ואז בחרנו מנה מתוך מבחר שכלל עוד טונה מקומית, דגי אנשובי טריים, קישואים אפויים עם גבינת רגוסנו, פלפלים חריפים ממולאים וטוגני ריקוטה עדינים. מרקחת תותים ועוגיות מרנג (המכונות "ברוטי מה בואני" — מכוערות אך טעימות) לקינוח, השתלבו להפליא עם יין פסיטו. בקיץ יכולים האורחים להזמין ארוחת צהרים בליווי מוזיקה חיה בצל עצי החרוב המפוארים הפזורים בנחלה.

בדרך אל הים

לפני נסיעתנו לסיציליה שאלו אותי כמה אנשים אם בכלל אפשר למצוא באי משהו מעבר ליין פטישים. נכון שלפני כעשור הולידו התמריצים הממשלתיים העדפה של כמות על פני איכות, ויין זול וחזק שנועד לערבוב עם יינות דלילים יותר מן הצפון יוּצא מן האזור בכמויות מסחריות, אבל מסורת היין בסיציליה היא ארוכה ומכובדת: מספרים כי המשקה החביב על יוליוס קיסר היה יין ממרטינו לבן (Mamertino) מן האי, וייננים בעלי חזון כמו דיאגו פלאנטה, העומד בראש העסק המשפחתי, עודדו את שובם של יינות העילית לאי, והביאו לשיפור המוניטין — ועמם גם רווחי היצוא — של היין הסיציליאני.

"לה פורסטריה" בסיציליהצילום: Planeta

הנופשים באי מוזמנים להתחבר ללידתו מחדש של ענף היין באי בכמה אתרים נוספים. התחלנו את הסיור 250 קילומטרים מערבה משם, בנחלה אחרת של משפחת פלאנטה, "לה פורסטריה", מלון בוטיק בן 14 חדרים הממוקם במבנה חדש ונמוך בינות לגפנים, בסמוך לעיירה מנפי. החדר שלנו, "תימו" (תימין), היה צבוע בירוק בהיר, ולו מרפסת המשקיפה על גינת הירק הנרחבת והים. שאלנו אופניים ורכבנו חמישה קילומטרים במסלול לאורך פסי רכבת שיצאו משימוש, עד לחוף פורטו פלו המדורג בדגל כחול, ובעלי עוד הספיק לשחות גם בבריכה במלון.

"פורסטריה" היא מלה עתיקה שמשמעותה "מגורי אורחים", והמקום אכן מעורר תחושה של בית־משפחה יותר ממלון (אם כי לא מסוג המשפחות המוכרות לנו). תפריט מעולה של השף אנג'לו פומיליה — שנולד בעיירה סיאקה הסמוכה אך רכש את השכלתו במסעדת הדגים עטורת שני כוכבי המישלן של השף מורנו סדרוני מאנקונה — מוגש לשולחן עצום בחדר אוכל עם קירות זכוכית, או, בקיץ, במרפסת רחבת הידיים.

נהניתי במיוחד משרדונה יבש, אפרסקי, אלוני למחצה (לא הבחירה הרגילה שלי) שהוגש עם ריזוטו ארטישוק ושרימפס, כך שלמחרת היום נסענו ליקב מוצאו, מרחק קילומטרים ספורים מהמלון. ב"בגליו" — עוד אחוזת כפר רחבת ידיים של משפחת פלאנטה באולמו, נשתלו במורדות אגם ארנצ'יו כרמי מרלו, שרדונה וגרקאינקו. לאחר סיור מודרך נאחזנו בתירוץ של ארוחת צהריים שכללה בופה של מטעמים מקומיים, על מנת לטעום גרסה מאופקת יותר של יין המימסך גרקאינקו (Grecanico), אלסטרו.

סיציליהצילום: Planeta

הסיור הסתיים בדרום מזרח האי, לא הרחק מהעיירה נוטו שמוכרת כאתר מורשת עולמי על ידי אונסקו. לפני חמש שנים העתיקו ג'יובאני בורולי ואיזבלה פוקלה את מגוריהם ממילנו ללה ג'יאסירה ונטעו כמה דונמים של גפנים מקומיות ברובן, כגון נרו ד'אבולה וקטרטו (cataratto). כיום מניבים הכרמים כ–35,000 אלף בקבוקים מדי שנה, לצד שמן זית, שקדים ופירות שכולם אורגניים. אגף האורוות באחוזה הוסב לארבע יחידות אירוח.

היחידה שבה התארחנו, "המטייל" (Traveller), מעוטרת במפות ישנות (ג'יובאני ואיזבלה נמנעו בחוכמתם מלהעניק לאורחים בריטיים את חדר "הצייד" ובו עופות־בר מפוחלצים ושטיח מראש של אריה). שלושת האגפים הנותרים מאכלסים מטבח מוארך, מרפסת המשמשת כחדר אוכל וחדר־הסבה עם קירות זכוכית משותפים.

היינו יכולים לבלות שבועיים בפינה הדרום־מזרחית של סיציליה, לבקר בערי בארוק כמו מודיקה, רגוסה וסירקוזה, להתהלך לאורך החופים הפראיים בשמורת הטבע ונדיקארי ולבלות ערבים תוססים באתרי הבילוי המתפתחים בעיירת החוף מרזממי. אולם ייתכן שהאטרקציה המוצלחת ביותר באי שוכנת בלה ג'יאסירה: בערוץ עמוק, מרחק הליכה קצר מבית ההארחה, זורם הנחל פראיניטו לאורך כמה קילומטרים, בטרם ייעלם שוב מתחת לפני הקרקע. בדופנות הקניון יש קברים פרה־היסטוריים, כנסייה ביזנטית חצובה בסלע מן המאה ה–16 ושרידים של טחנת מים מורית. אולם כל אלו מחווירים נוכח ההזדמנות לטבול — ביום לוהט ומהביל — בבריכות הצלולות ובמפליו של הנחל.

בתחילת הביקור שלנו בסיציליה נפגשנו עם ולנטינה ברברה מ"סקופרי־מנפי", אגודת תיירות שמקדמת את שכיות החמדה באזור. "אנו אמורים להיות מוכרים כמו עמק נאפה", היא אמרה. לא לקחתי את דבריה ברצינות עד שגיליתי את החופים הלא־מפותחים, את הגבעות עדויות הכרמים; עד שטעמתי את היינות המנצחים ושמעתי כי צבי ים שוב מקננים בכמה מן החופים השמורים באי. בדרום סיציליה כמות המשקעים היא הנמוכה באירופה, ימי השמש נמשכים עמוק אל תוך אוקטובר, ולעומת המסע המייגע מבריטניה לקליפורניה, זול וקצר להגיע לכאן בטיסה. יכול להיות שסיציליה היא אכן עמק נאפה החדש.

מאנגלית: שירה מרום

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ