בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך נהפכתי לדוסית

תמיד הסתייגתי מאוכל הודי עד שטעמתי את הדוסה שמכינה חן ויינשטיין, שהתבררה לא רק כמנה ממכרת ורבת־אפשרויות, אלא גם כמזון מושלם לטבעונים וצמחונים, המורכב מחלבון מלא - צירוף של דגן וקטנייה - שעבר השריה, טחינה והתססה

20תגובות
דוסה ממולאת לצד לביבות אידלי (הלבנות)
תומר אפלבאום

אפתח בווידוי לא חושפני: מעולם לא היתה לי סימפטיה לאוכל הודי. ניתן לסכם זאת בפרפראזה על חוות הדעת שנתן אבי האהוב ז"ל על אוכל סיני אי־אז בתחילת שנות ה–80: "אותם לוקשעלאך, אותם קרעפלאך, אותו צימעס, רק ברוטב מוזר". באוכל הודי, התרשמתי, יש במקום לוקשעלאך הרבה בובעס ולא מעט קרטופלאך. ואם לא זיהיתם את כל השמות, הרעיון ברור. אלא שהעמדה הזו התפוגגה כאשר טעמתי את הדוסות של חן ויינשטיין. הן דיברו אלי בשפה אחרת שאין לה שום זיקה לבלינצ'ס. כל זמן שויינשטיין מכרה אותן בביתה, לא הרחק מביתי, הייתי סועדת...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו