כשהמוסר הטבעוני עובר את גבול הטעם הטוב

בוויכוח הטבעוני הסוער סביב אכילת דבש טוענים האוסרים כי זהו גזל של עמל הדבורים. המתירים מתריסים: ומה עם עמל הפועלים בתנאי עבדות על ייצור מזון טבעוני כשר כמו אורז, אסאי וקקאו?

רחל טלשיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רחל טלשיר

איפה בערך עובר הגבול בין רחמנות לטרחנות? השאלה הזאת עולה לעתים קרובות בדיונים על טבעונות. ניקח למשל את הדבש: רוב הטבעונים נמנעים ממנו אבל חלקם דווקא נהנים מדבש ולטענתם ההימנעות ממנו היא משהו בין קשקוש לטרחנות. להצדקת עמדתם מגייסים האחרונים למשל את הגמרא, שלפיה הדבש הוא מזון כשר אף שהדבורה נחשבת לחיה "טמאה". לפי ההיגיון הגמראי, ולפי הכלל "כל היוצא מטמא — טמא הוא", היה צריך הדבש להיפסל, אבל חכמים דרשו שמקור הדבש בצוף הפרחים ולא בדבורה ולכן — כשר. לפי אותו הגיון, אומרים אוהבי הדבש, מקור הדבש אינו בחי ואין סיבה להימנע ממנו, כי הדבורה היא רק פועלת.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ