"אגוז נמרי" — מזון־על חדש או סתם עשב שוטה?

טייגר נאט", "גומא נאכל" ו"חאב עזיז" הם כמה משמות הפקעת הקטנה שנראית כמו חומוס מקומט וגידולה אסור בישראל מחשש להתפשטות פראית. אבי אפרתי, שמייבא קמח מהפקעות, טוען שזה מזון־על ועיון במרשתת מגלה שיש לו תומכים רבים

רחל טלשיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רחל טלשיר

המדור הזה פוגש על בסיס יומי פטריות שמיוחסות להן תכונות רפואיות קסומות, צמחי מים זעירים שנגיסה מהם אמורה לייתר אכילה אחרת, צימוקי פירות שמבטיחים להשיב נעורים ועוד ניסים ונפלאות — כולם מגובים במאמרים שאורכם מגיע עד סין העתיקה, במליצי יושר שחוו הארות וכמובן בסוחרים ויחצ"נים ממולחים. לאחרונה פגשתי את "האגוז הנמרי" ולצדו את אבי אפרתי שמקדם אותו עכשיו בישראל. טעמתי קרקרים ופיצה שהוכנו מקמח אגוז נמרי, הכנתי ארטיקים מהחלב שלו, אכלתי אותו מושרה, שלם, מרוסק, נוזלי, אפוי, טחון, מטוגן. וכמו במקרה זרעי הצ'יה ושמן הקוקוס וצמחים רבים אחרים, גם כאן עולה התהייה: האם ייתכן ריפוי ניסי, או לפחות מניעה נסית של מחלות כמו סרטן, סוכרת, מחלות לב או אפילו קשקשים, באמצעות מאכלים?

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ