בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההדחקה היא זו שהופכת אותנו לאוכלי בשר אכזריים במיוחד

אנחנו, המדחיקים את הזוועות שמתרחשות בבית המטבחיים, ברפת ובלול, אכזריים יותר מהסבתא שלנו, שערפה במו ידיה את ראשה של התרנגולת החיה שקנתה בשוק

2תגובות

פול מקרטני, עדיף להתחיל מהאילנות הגבוהים, אמר פעם שאם קירות בתי המטבחיים היו שקופים, כולנו היינו צמחונים. הוא לא באמת התכוון לבנות בתי מטבחיים מזכוכית אלא לכך שהקידמה מרחיקה את תעשיית הבשר, גם את המשקים התעשייתיים, גם את בתי המטבחיים, מן העין הציבורית. ההרחקה הזאת היא חלק מהמנגנון המורכב שמאפשר את ההתעללות בבעלי החיים: רחוק מן העין רחוק מן הלב, גם מהדיון הציבורי, גם מהמודעות.

רובנו מצוידים בשפע של מנגנוני הדחקה שעוזרים לנו להפריד בין הזוועות שמתרחשות בבית המטבחיים, גם ברפת ובלול, לבין קרטון הביצים, שקית החלב, מארז הכנפיים, גוש הפילה, שמונחים במקפיא או במקרר, בצלחת או בכוס. אלא שמעבר למראות הקשים, צער בעלי חיים, עולה מן ההתרחשויות האלה עוד משהו קשה לניסוח, פתלתול, שנוגע לא לייסוריהם של בעלי החיים אלא למה שקורה לתודעתו, לנפשו, של כל אחת ואחד מאתנו: אנחנו, בגלל הניכור וההפרדה, הרבה יותר אכזריים, גם מן הסבתא שלנו שערפה במו ידיה את ראשה של התרנגולת החיה שקנתה בשוק וגם מן הסבא שלנו שגידל טלה, ילדיו שיחקו עמו, ורק כשהשמין אכלו אותו בפסח.

ובחזרה למקרטני: הוא כן התכוון לזה שככל שהתעשייה הזאת רחוקה מן העין כך מתאפשרת אלימות שהאנושיות אינה סובלת. נכון שבשמיעה ראשונה הרעיון הזה, שלפיו מי שעורף במו ידיו את ראש הדג שהוא אוכל פחות אכזרי ממי שקונה אותו מפולט ונקי, נשמע חסר ביסוס, הזוי ואף אידיוטי. אבל ככל שחושבים עליו, דווקא הקלות הבלתי נסבלת של אכילת בשר, ההפרדה המוחלטת בין היצור החי למנה שעל השולחן, הופכת אותנו לאכזריים ביותר.

בספרו "לאכול בעלי חיים" (כנרת זמורה ביתן) מקדיש ג'ונתן ספרן-פויר לא מעט עמודים ומאמצים כדי לתאר את המשקים המודרניים האלה, שהם מפעלים המבוצרים בגדרות, שותתי אלימות ודם, אבל בקצה שלהם נפלטים המוצרים שעל אריזותיהם מתנוססות תמונות של חיות שמחות רועות באחו, משקים חקלאיים פסטורליים שמתאימים למה שהעין, הלב והמודעות רוצים להיחשף אליו ולהאמין בו.

האמת היא שלא חייבים לשבת על כתפי ענקים כדי לראות עד כמה הריחוק שנוקטת תעשיית המוצרים מן החי מגביר את האכזריות. מספיק לפתוח קצת את העיניים, לצאת מהבית, לטייל.

הפעם הראשונה שבה הכה בי הרעיון הזה של האכזריות ההפוכה והמוגזמת היתה לפני כמה שנים בביקור באוזבקיסטאן. המדריך המקומי הוביל אותנו בין אותם שווקים מעייפים ומוכרים, עד שביום השני או השלישי ביקשנו ממנו לנסוע לבקר את משפחתו. הוא אמר שזה רעיון משעמם במיוחד מפני שהם אנשים פשוטים שגרים בכפר נידח.

בביקור אצלם הם הציגו בגאווה את ערוגות הירק, את עצי הפרי, אבל בעיקר את שתי העזים ואת עשר התרנגולות. לקראת ערב נערכה הארוחה. לפניה יצאנו החוצה וטיילנו בין התרנגולות. המארחים סיפרו לנו על כל אחת ואחת וגם שיחקו אתן. אחד הילדים, בערך בן שש, הלך אתנו כשהוא נושא על ידיו תרנגולת שמנמנה ומפעם לפעם נישק אותה. "גוגו" הוא קרא לה ונהג בה כבחיית מחמד.

בארוחת הערב אכלנו את גוגו. הילד לא בכה. גם לא סירב לאכול. כאשר הבעתי באוזני המדריך את פליאתי, הוא תירגם אותה להוריו של הילד והם צחקו. הם פשוט לא הבינו מה אני רוצה מהם. שאלתי שוב ואז הם הסבירו לי שלעתים רחוקות, רק באירועים מיוחדים - למשל, ביקור של תיירים מארץ רחוקה - הם אוכלים בשר. אכילת בשר נחשבת אירוע מיוחד במינו וגם הילדים שמחים על השינוי בתפריט. לא הבנתי. שאלתי את המדריך אם הם לא אוהבים בשר או שאולי הם סוג של צמחונים.

בשלב הזה כבר היה ברור שאף על פי שדיברנו אנגלית (מגומגמת; ולמען הסר ספק - שלי הרבה יותר מגומגמת משלו), אנחנו מדברים בשתי שפות שונות. בעיקר מפני שהוא לא הכיר צמחונים ולא שמע עליהם. הוא הסביר בסבלנות שהסיבה שהמשפחה אינה אוכלת בשר היא שקשה מאוד וגם יקר לגדל חיות, צריך לשמור עליהן, להאכיל אותן, לדאוג להן. לכן עדיף לא לאכול את בשרן וליהנות מן הביצים של התרנגולות ומן החלב של העזים. בשלב הזה הוא עבר לתרגם; אם המשפחה הסבירה שגם חלב וביצים יש להם במשורה ורק בתנאי שבעלי החיים בריאים וניזונים כהלכה.

ובחזרה למערב: לאחרונה, בעיקר בזכות עבודה נמרצת של הפעילים למען זכויות בעלי חיים, מתגבר התיעוד של המתרחש במכלאות בעלי החיים. החשיפות האלה מחוללות סערה ציבורית, ובבריטניה, בעקבות חשיפת תצלומים קשים של התאכזרות לחזירים, אף עלתה יוזמה ממשלתית להתקנת מצלמות מעקב בבתי מטבחיים. בהדרגה מצטברות עוד דוגמאות לחשיפות מן הסוג הזה וחלקן אף זמינות ברשת. הנה כמה מהן:

* ההתאכזרות לחזירים כפי שתועדה בבריטניה: http://tinyurl.com/276z8eq.

* לפני כשנה פורסמו צילומים קשים של התעללות בפרות בארצות הברית, שנועדו להכתים את דימויה הצחור של תוצרת החלב: http://tinyurl.com/yjgl56t.

* לאחרונה נחשפו בארצות הברית תצלומים של תרנגולות בכלובי סוללה - מדממות, פצועות או דורכות על תרנגולות מתות: http://tinyurl.com/2vk6mby.

* ובישראל - שלוש תרנגולות ישראליות זכו לפרסום עולמי אחרי שאנונימוס התקינה בכלוב סוללה מצלמה המתעדת את קורותיהן. אפילו "גרדיאן" הבריטי דיווח על הפרויקט: http://tinyurl.com/2gx78tf.

ספק גדול אם לאדם הסביר, ובכלל זה קוראי "הארץ", יש סבלנות או נכונות לצפות בסרטונים האלה, שכולם חושפים את ערוותה של תעשיית המוצרים מהחי. אלא שזאת הבעיה הקטנה שמעוררת הצפייה. הבעיה הגדולה של הסרטונים האלה היא שהם מתעדים אותנו ואיך עדינות הנפש שלנו, יופיה ורגישותה, נשענות ומבוססות על התעלמות מוחלטת מידע: מאין בא הבשר שאנחנו אוכלים, איך מופק החלב וכיצד מיוצרות ביצים.

המסקנה מכל הסרטונים, מעוררי דחייה ככל שיהיו, פשוטה גם אם קשה לעיכול: אפשר להפסיק את האכזריות הזאת.

איך?

לאכול פחות מוצרים מן החי. כמו המשפחה האוזבקית, כמו הדורות הקודמים. המשפחה האוזבקית, שבמו ידיה מגדלת ומטפחת אבל גם שוחטת את התרנגולת, אוכלת בשר לעתים נדירות. כדי שמשפחות מערביות יאכלו בשר וגם ביצים ומוצרי חלב כל יום, כל ארוחה, כל שעה, מישהו צריך להתעלל בחיות מסביב לשעון. ההתעללות הזאת מתאפשרת באמצעות ההסתרה. ככל שהיא מוסתרת יותר, כך היא אכזרית יותר.

סלט זה כן משביע

בעקבות הטור על היעדרותם של סלטים ממסעדות, קיבלתי כל מיני תגובות ובתוכן מאלה שמתלוננים על כך שסלט אינו משביע. המתכון הבא, סלט אסיאתי, קל ופשוט, מעיד שסלט יכול להיות גם טעים וגם משביע.

צריך: 5 גזרים בינוניים, חופן עלי פטרוזיליה, חופן עלי כוסברה, חופן קשיו, בצל סגול קטן, חופן שבבי קוקוס, 5 פטריות שמפיניון, מיץ מחצי לימון.

השיטה: שלושה שלבים במעבד מזון. שלב א': בעזרת הלהב הראשי מרסקים את הכוסברה, הפטרוזיליה, הבצל ומיץ הלימון עד לקבלת מחית. מכבים. מוסיפים את הקשיו ומפעילים לרגע עד שמתקבלים פירורים גסים. שלב ב': באמצעות דיסקית הגרירה הופכים את הגזר לאטריות ארוכות. שלב ג': באמצעות דיסקית החיתוך פורסים את הפטריות.

זהו. הסלט כולו נמצא במכל. מעבירים לקערה בינונית או לקערות אישיות (שלוש מנות גדולות או חמש בינוניות). מקשטים בקוקוס. המשמנים יכולים להוסיף מעט שמן זית, הממליחים - מלח.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו