בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממארי אנטואנט ועד שרה פיילין: אם אין ירקות ופירות, תאכלו ג'אנק-פוד

אם אין מים נקיים, תשתו משקאות ממותקים. זה מה שמשטרים מתוקנים-לכאורה אומרים לאזרחים הלכה למעשה

תגובות

ביקורת חריפה הטיחה שרה פיילין בקמפיין של מישל אובמה לתזונה נכונה בקרב ילדים. היא טענה כי אובמה מייצגת עמדה מתנשאת שלפיה אי אפשר לסמוך על הורים שיקבלו החלטות בשביל ילדיהם. בראיון רדיופוני ששודר לאחרונה אמרה פיילין, בהתייחסה לתוכניות של אובמה, שבמקום ממשלה החושבת שתפקידה להשתלט על הכל, לקבל החלטות למען הציבור על פי סדרי עדיפויות של פוליטיקאי מסוים או אשתו - עדיף שיעזבו אותנו, שיירדו לנו מהגב ויאפשרו לנו כפרטים להחליט בעצמנו.

יותר מזה: באחד הפרקים האחרונים בסדרת הטלוויזיה שלה ("אלסקה של שרה פיילין") לעגה פיילין לגברת הראשונה של ארצות הברית ואמרה שבעיקרו הקמפיין שלה אינו מלחמה בהשמנת יתר אלא דווקא התערבות לא רצויה של הממשל הפדרלי בענייני הפרט. כדי להמחיש את עמדתה חיטטה פיילין בארון המטבח שלה, שבו מצויים שוקולדים, ממתקים ועוגות והדגישה: "זה לכבוד מישל אובמה, שאמרה באחרונה שאסור לנו לאכול קינוח".

אלא שבוטות היא הבעיה הקטנה של מי שמשמיצים את הבריאותנים ומאשימים אותם בפטרונות ובעריצות, ופיילין בכלל זה. הבעיה הגדולה שלה היא ההיתממות. היתממות בלשון המעטה, מפני שאחד הנושאים המרכזיים שבריאותנים בכלל ואובמה בפרט מנסים להתמודד עמם הוא העריצות שבה משטרים נאורים-לכאורה מנהלים את התפריט של אזרחיהם, כאשר בראש סדר העדיפויות לא נמצאת הבריאות של הפרט אלא הרווחים של התאגידים הגדולים.

הנושא הזה עצום מכדי שניתן יהיה להקיף אותו במאמר או בשניים או בעשרה. בהכללה אפשר לומר שמה שמאפיין את התחום הזה, בעיקר בתרבות המערב, בעיקר בעשורים האחרונים, גורם למארי אנטואנט להיראות כמו נביאה שהקדימה את זמנה במקרה הטוב וכמעין טיוטה מעודנת של מנהיגים בני זמננו במקרה הרע. מפני שמה שמשטרים מתוקנים-לכאורה מקדמים הוא, בפרפראזה על אנטואנט: אם אין ירקות ופירות, תאכלו ג'אנק-פוד. אם אין מזון טרי, תאכלו מוצרים מעובדים. אם אין מים נקיים, תשתו משקאות ממותקים.

כל זה מתרחש על רצף אינסופי של החלטות שהקו המחבר ביניהן הוא אחד: בהדרגה, מזון טרי ולא מעובד נהפך ליקר ונדיר ואילו מוצרים מעובדים נהיים זולים וזמינים. כך קורה שהשכבות העליונות יכולות לבחור להשקיע את כספן במזון ובמשקה מיטביים ואילו השכבות החלשות נאלצות לבחור בפתרונות הקלים, הזמינים, הזולים בטווח הקצר ויקרים בטווח הארוך, ובעצם לשלם בבריאותן.

דוגמאות יש לרוב, כל יום, בכל פינה ובכל תחום: בסרט התיעודי "מזון בע"מ" מודגמת המגמה באמצעות משפחה קשת יום שסובלת מצרור מחלות וגם ממשקל עודף. באמצעות ביקור במרכול לעומת ביקור בסניף מזון מהיר, בני המשפחה ממחישים לצופים כי בשבילם הרבה יותר זול, ודאי נוח פי כמה, לקנות אריזות גדולות של ג'אנק-פוד מאשר פירות וירקות.

האווירה המארי אנטואנטית הזאת ספגה קיתונות של רותחין כאשר בנובמבר האחרון החליטה ממשלת אירלנד להשתמש במימון האיחוד האירופי כדי לחלק 53 טונות גבינה מקומית להמונים הרעבים. תחילתה של הפרשה בהחלטתו של שר החקלאות האירי לסייע לעניים באמצעות כמויות ענק של גבינות צ'דר. "מעשה זה", הוא הצהיר, "לא רק יגרום לכך שאנשים יפיקו תועלת מקבלת מזון טוב לחג המולד, אלא גם יקדם את השימוש במוצרי חלב ואת הכרת חשיבותם התזונתית".

כרגיל הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות ומהר מאוד למד השר האירי שנדיבות לא מספיקה וכדאי גם לשים לב מה היא מכילה. מובן שהשוו אותו למארי אנטואנט, מובן שליגלגו על הבורות שלו בנוגע לחשיבות התזונתית של הררי הצ'דר.

לזכותו של השר האירי ייאמר שהיוזמה שלו היתה צפויה ואפילו מתבקשת, מפני שהנוהל הזה של חלוקת מזון רע ומשמין לאוכלוסיות חלשות הוא חיזיון נפוץ: במוסדות רבים, בבתי חולים, גם בבתי ספר, שלא לדבר על מקלטים לפליטים. במו עיני ראיתי איך ערב אחרי ערב עוצרים כלי רכב ליד מקלטי פליטים בדרום תל אביב ופורקים הררי עוגות קרם, מאפי חמאה וקינוחים שנאספו מקונדיטוריות וממסעדות. בלט בהעדרו אוכל מזין. למה? מפני שאוכל טוב, בעיקר פירות וירקות, הוא כזה שאפשר להעביר הלאה: ביום הראשון הוא טוב לסלט רענן, ביום השני לירקות מאודים, ביום השלישי למרק, ביום הרביעי לפשטידה. עם עוגות וקינוחים ישנים אין מה לעשות - או לזרוק לפח או לתת למי שאין להם ברירה.

ובחזרה לפיילין: כדי להיווכח עד כמה הסדר האמריקאי הישן, זה שפיילין ודומיה מנסים לשמר, מזלזל בבריאות האזרחים ומתנשא מעליהם, לא צריך להרחיק לתקופתה של מארי אנטואנט, לא לאירלנד, גם לא למקלטי פליטים. בספרם "מחקר סין" מקדישים המחברים קולין קמפבל ותומס קמפבל את פרק 16, "הממשלה - לטובת אזרחיה?", כדי להסביר איך ממשלת ארצות הברית מתעלמת מהוכחות, כמו ממיליוני אזרחיה שסובלים ממחלות הנובעות מתזונה לקויה, וממשיכה להמליץ להם לצרוך מזונות מזיקים.

תחת הסעיף "דו"ח מצופה סוכר" מתארים המחברים את השערורייה שפרצה בראשית שנות האלפיים, אחרי שפשטו שמועות כי ועדת מומחים שהוקמה על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) וארגון המזון והחקלאות (FAO) עומדת להמליץ על רף עליון של 10% לצריכת סוכר, שיעור נמוך בהרבה מרף ה-25% שקבעה הוועדה למזון ותזונה (FNB) בארצות הברית. המחברים מוכיחים באמצעות מסמכים שההמלצה החדשה סוכלה בשלב מוקדם מפני שפוליטיקאים התערבו כדי להגן על האינטרסים של ארגון מגדלי הסוכר ומזקקיו.

למרבה הצער, גם הסיפור הזה על הסוכר והממשל הוא רק טיפה קטנה בים של עובדות ונתונים, שיחד מצטרפים לתמונה עגומה שבה דווקא עמדתם של פיילין וכמותה מקדמת עריצות, פטרונות והתנשאות.

נס פח הזבל

בעקבות הידיעה שפורסמה ב"הארץ" על פנייתה של האקדמיה ללשון לציבור למצוא מלים עבריות לקומפוסטר, קומפוסט וקומפוסטציה - התעוררה הרשת לחיים. הנה כמה שלוש מן ההצעות שהעלו חברי פרויקט "עץ בעיר". בשלוש ההצעות בולט הצורך להתרחק קצת מריח הרקב והשלכותיו ולהתקרב, עד כמה שניתן, אל הנס שמגלם הקומפוסט בשביל מי שרואה במו עיניו כיצד זבל מן המטבח נהפך לאדמה חדשה ודשנה:

* מרכבה (קומפוסטר), רכבובית (קומפוסט) והרכבה (קומפוסטציה) - שילוב של רקב ומעשה מרכבה.

* מיפרקה (קומפוסטר), פירוקית (קומפוסט), הפרקה (קומפוסטציה).

* מדשנה (קומפוסטר), דישונית (קומפוסט), הדשנה (קומפוסטציה).




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו