בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאכול או לא לאכול | הכל בגלל גרגר קטן

איך נהפך החומוס דווקא בגרסתו האורגנית למייצג של תרבות גלובלית לא אתית?

41תגובות

החומוס, המאכל המזרח-תיכוני השורשי המקושר במקורו לפשטות ולאותנטיות, מייצג במהדורה האורגנית שלו דווקא את הטרנדים האופנתיים של הגלובליזציה וההתקרבות למערב. כך נוצר הפרדוקס שלפיו הטרנד האורגני, גם בגלל אינטרסים זרים שחדרו אליו וגם מתוך בלבול, בא לברך ולהיטיב אבל מבחינות רבות נמצא מפלג, מסכסך ובעצם - לא רק מקלל אלא גם מקלקל.

הפרדוקס הזה של החומוס האורגני, רצוי עם פיתה מקמח מלא לצדו, עומד במרכז מאמרו המרתק והמשעשע של רפי גרוסגליק, דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. המאמר, "Organic Hummus in Israel: Global and Local Ingredients and Images" (חומוס אורגני בישראל: רכיבים וייצוגים גלובליים ולוקאליים), התפרסם לאחרונה בכתב העת המקצועי "Sociological Research Online".

כדי להמחיש את טענתו העקרונית, גרוסגליק פותח את מאמרו בתיאור החומוס (החימצה) כמאכל עתיק יומין המקובל בתרבויות המזרח התיכון, שהוא גם מהנפוצים והאהודים בתרבות הקולינארית בישראל ונהפך לסמן מובהק של תרבות ולאומיות. החומוס ה"אורגני" לעומת זאת, שהופיע בשוק לפני כארבע שנים, מנסה לייצג מגמות קולינאריות חדשות של צריכת מזון אתית ואקולוגית.

אוכל אורגני, אומר גרוסגליק, נתפש בתחום המזון כחוד החנית של המאבק בהשלכות הגלובליזציה, ומקובל לראותו כמייצג לוקאליות, בריאות, אקולוגיה וצדק חברתי. הוא מזכיר בהקשר זה את ההגדרה הרשמית של אוכל אורגני שניסחה הפדרציה הבינלאומית לחקלאות אורגנית, הכוללת ארבעה עקרונות מרכזיים: 1) בריאות: שמירה על בריאות האדמה, הצמחים, בעלי החיים ובני האדם; 2) אקולוגיה: שמירה על מעגלים אקולוגיים והמשך קיומם; 3) הוגנות: הוגנות בין החקלאים, העובדים, המשווקים, הסוחרים והצרכנים; 4) אחריות: קבלת אחריות בכל הנוגע לשמירה על הציבור ואיכות הסביבה.

ההגדרה הזאת אומצה גם על ידי חברות הפיקוח על תוצרת אורגנית, הפועלות בישראל זה כעשור. ואם ההגדרה נשמעת מסובכת ועמומה, הרי שאפשר לקצר ולומר: המגמה האורגנית רואה בבריאות כדור הארץ ובבריאות האדם שלמות אחת - כמו גוף אחד המכיל איברים רבים ומערכות השלובות זו בזו. ולכן אקולוגיה, אתיקה, אנטי-גלובליזציה ומוצרים אורגניים הם פניה השונות של אותה מטבע.

אלא שגרוסגליק מוכיח באמצעות החומוס האורגני כי דווקא הטרנד האורגני המלא בכוונות טובות הוא מייצג מובהק - גם מבלי שהתכוון לכך - של מגמות הפוכות וסותרות, וביניהן גלובליות והתמערבות.

לצורך כך הוא מנתח את שרשרת הייצור, ההפצה, השיווק והצריכה של החומוס האורגני. כבר בתחילת מאמרו מגלה גרוסגליק כי יצרני חומוס אורגני טוענים שבמקרים שבהם לא היו ברשותם פולי חימצה מגידול מקומי, הם השתמשו ללא היסוס בפולים אורגניים מיובאים, או כפי שניסח זאת אחד היצרנים: "הרבה יותר מעניין את הלקוחות שלי אם מדובר בחומוס שהוכן מגרגירים אורגניים, כאלו שאינם מרוססים או מהונדסים גנטית. השאלה מהו מקורם לא ממש מטרידה אותם".

עיקר הקצף יוצא על מחית השומשום, המכונה טחינה. רבים בישראל רואים בטחינה מוצר מקומי. אלא שגרגירי שומשום, ברובם הגדול, מיובאים לישראל מארצות קו המשווה - גווטמאלה, אוגנדה, אריתריאה ובעיקר מאתיופיה. בנוסף, טוען גרוסגליק, המפעל שהוא הספק העיקרי של טחינה אורגנית לשוק המקומי ממוקם באזור התעשייה ברקן (אריאל), ממזרח לקו הירוק, בשטחים פלסטיניים הנתונים תחת שליטה צבאית ישראלית יותר מ-44 שנים. כל זה מתאפשר מפני שהשאלות העיקריות שצרכני החומוס האורגני מפנים ליצרניו עוסקות במידת ה"אורגניות" והאיכויות הבריאותיות של הטחינה - ואילו ההוגנות מעניינת אותם הרבה פחות.

מרכיב בעייתי נוסף הוא שמן הזית שנהוג לתבל בו בנדיבות את החומוס. בהקשר הזה מפרט גרוסגליק עד כמה קשה למצוא בישראל שמן זית המתויג הן כאורגני והן כהוגן. בעיקר בגלל מנגנון המתואר במאמרו בהרחבה, המונע מיצרנים קטנים, שרובם נטולי הון וקשרים, להיקשר לחברות הפיקוח ולזכות באישורים פורמליים. כך קורה שדווקא שמן המופק בהתאם לכל העקרונות המגדירים מזון אורגני, אקולוגי ואתי - אינו זוכה לחותמת חברת הפיקוח ואין הוא נחשב, באופן רשמי, לאורגני.

כשטבעי נהפך למתבדל

גם הצרכנים אינם יוצאים נקיים, ועל פי ניתוחו של גרוסגליק, אוכלי המזון האורגני בכלל והחומוס בפרט הם אליטה כלכלית ותרבותית, או בסגנון פחות עדין - "בובוס", בורגניים-בוהמיינים. אלה מאופיינים לכאורה בהעדפת מאכלים המוגדרים על ידיהם כ"פשוטים", "טבעיים", "מעודנים", "אותנטיים" ו"בלתי-מעובדים" - אבל בעצם הם מייצגים ערכים של התנשאות והתבדלות.

מראיונות שביצע גרוסגליק עם צרכני חומוס אורגני בישראל הוא מסיק כי מרביתם אינם מקדישים מחשבה רבה לתהליכי ייצור החומוס או לטביעת הרגל הפחמנית שלו, והסיבות העיקריות להעדפתו על פני חומוס לא אורגני נובעות מהיותו "נקי, בריא, מופחת קלוריות וחומרים מזיקים". מניע מרכזי נוסף המועלה בהקשר זה הוא הטעם. כך יוצא שצריכת חומוס אורגני מחזקת בפועל גבולות חברתיים-מעמדיים הקושרים בין מעמד, טעם מעודן ומאכלים קלים ובריאים.

לכן, טוען גרוסגליק, בניגוד לדעה הרווחת, צריכת אוכל אורגני בישראל אינה מבטאת התרסה נגד אופני ייצור המזון ההמוני, המעובד וההרסני מבחינה סביבתית. הערכים האלה הם במקרה הטוב שוליים, ולמעשה הם משמשים אליבי להדוניזם סוחף, עלה תאנה להתבדלות גורפת. עד כדי כך שהמושג "קיימות", למשל, אמנם שגור בפי הצרכנים האורגנים, אך גרוסגליק מוצא כי האובייקט המרכזי שאותו הם מעוניינים לקיים הוא את גופם ובריאותם, כמו את הדימוי העצמי האנין והנאצל שלהם - ולא את כדור הארץ או את הצדק החברתי.

לסיכום, כוונתו המקורית של החומוס האורגני, כמו של מוצרים רבים המתנאים בחותמת "אורגני", היתה לספק מזור לתחלואי שוק המזון התעשייתי באמצעות מזון לא מתועש, לא מעובד, ידידותי מבחינה אקולוגית וכזה שייצורו אינו כרוך בניצול ובחוסר הוגנות. אלא שהמציאות, לפי הניתוח המלומד של גרוסגליק, הפוכה, ובפועל משמש שוק המזון האורגני אמצעי להטמעתה של תרבות גלובלית שעל דגלה חרותים בעיקר ערכים כמו הדוניזם ויאפיות. אפילו נרקיסיזם.

כאילו חומוס

פטנט קיצי, טעים ומזין - וגם קליל

צריך: 4 כוסות קישואים לא מבושלים חתוכים קטן, מלפפון קטן קצוץ דק, 3/4 כוס טחינה, חצי כוס לימון, שן שום קלופה, מלח ופלפל לפי הטעם.

הכנה: מכניסים הכל למעבד מזון עד לקבלת משחה דמויית חומוס. מגישים עם ירקות חתוכים למקלות או עם פיתות.



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו