בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מקק גורמה

במאמר המופתי "קחו בחשבון את הלובסטר", הסופר דייוויד פוסטר ואלאס מעלה את האפשרות שהדורות הבאים יתייחסו למנהגי האכילה האכזריים בני זמננו בדיוק כפי שאנו מתייחסים לניסויים של מנגלה

תגובות

"קחו בחשבון את הלובסטר" הוא טקסט מכונן בתחום זכויות בעלי החיים. כתב אותו הסופר דייוויד פוסטר ואלאס, לא לוחם זכויות בעלי חיים, לא אקטיביסט בשום תחום, אפילו לא צמחוני, ובאוגוסט 2004 פורסם המאמר במגזין האוכל האמריקאי "גורמה" (ואלאס, אחד הסופרים האמריקאים החשובים בני זמננו, התאבד בספטמבר 2008 בעקבות דיכאון, והוא בן 46). אסף גברון תירגם את המאמר לעברית והוא מופיע בקובץ הסיפורים והמסות "ילדה עם שיער מוזר" שראה אור השנה בהוצאת ספרית פועלים.

ב"קחו בחשבון את הלובסטר" מתאר ואלאס את תחושותיו ותובנותיו בעת שהותו בפסטיבל הלובסטרים של מיין. זהו מאמר מופתי מכמה סיבות; העיקרית היא שאין בו אף טיפת צדקנות או מטיפנות שכל כך נפוצות בסוגה הזאת. דווקא ההעדר הזה מצליח לעמת את הקורא חזיתית עם העוולות המוסריות שמתרחשות מדי יום ביומו בתוך הצלחת של כל מי שנוהג לאכול מזון מן החי.

במקום הנימה המטיפנית שאופפת את הסוגה הזאת ומרחיקה את הקוראים מציע ואלאס התבוננות מזוקקת וחודרנית בשגרה, דווקא בחלקיה החביבים. הוא לא לוקח אותנו לבית מטבחיים, גם לא למקום שבו עושים ניסויים בבעלי חיים, אלא דווקא לפסטיבל שאליו באים כדי ליהנות.

"קחו בחשבון את הלובסטר" ממחיש היטב את מעלותיו של ואלאס ככותב ואת יכולתו לחשוף במיומנות של מנתח מוח את הקרביים של הטקסים היום-יומיים שמרכיבים את תרבות השפע והצריכה. לכן כאשר ואלאס מבקר בפסטיבל זללני שבו מוכרים וקונים כמה שיותר לובסטרים, הוא מציע לקוראיו הזדמנות מעולה להבין את החברה שבתוכה אנחנו מתנהלים.

ואלאס מפגיש את קוראיו בהרבה חן והומור עם האופן שבו האכילה שלנו חושפת אותנו. המאמר גדוש נתונים יבשים, מדע, פילוסופיה ואבחנות משעשעות וסוחף את הקורא לתוך החוויה התמימה לכאורה של פסטיבל כיפי שבו אפשר לאכול בלי הגבלה מאכל שנחשב יוקרתי.

כך, למשל, תוך כדי קריאה נודע לקורא שבסך הכל רוצה ליהנות, שעד המאה ה-19 נחשבו הלובסטרים לפועלי הניקיון של הים, אוכלי גוויות, מין מקקי מים ענקיים, ובהתאם אכלו אותם רק אסירים ועניים. עד כדי כך, שגם לגבי האסירים היו חוקים שהגבילו את ההתעללות הזאת, מפני שזה נתפש כמו האבסתם בעכברושים. היתרון היחיד שהיה ללובסטר באותם זמנים נבע מכך שהיה זול בהשוואה למקורות חלבון אחרים.

אלא שדימוי של מאכל הוא תלוי תרבות ובימינו הלובסטר עלה יפה בסולם הדרגות. עד כדי כך שוואלאס ממקם אותו "דרגה אחת או שתיים מתחת לקוויאר" ומכנה אותו "המקבילה של פירות הים לסטייק".

בשלב הזה הקורא עדיין בטוח שהוא נהנה מכתבת צבע מענגת ומשעשעת על אירוע נחמד ואף מומלץ. בהדרגה משנה הסיקור הזה את פניו ונהפך למסה פילוסופית, אנתרופולוגית, היסטורית, מוסרית וסוציולוגית, המאירה באמצעות הלובסטרים את מנהגי אכילת הבשר שלנו, את הקלות הבלתי נסבלת של האכזריות ואת היכולת הבלתי נתפשת אבל הרווחת להתעלם מכאבו של האחר ואף לבטלו.

ואלאס עומד בפסטיבל וצופה בלובסטרים שאך זה נתפסו ומתאר איך הם נערמים זה על גבי זה, מנופפים בצבתותיהם הקשורות בחוסר אונים, מצטופפים בפינות המרוחקות, נרתעים בבהלה מכל דמות שמתקרבת אליהם. בלי דמגוגיה ובהרבה תבונה הוא מתאר חגיגה אנושית המושתתת על גרימת מותן של חיות חסרות ישע, פורט למלים את ייסורי הלובסטרים כאשר הם מומתים במגוון דרכים יצירתיות.

הוא מתקשה שלא לחוש באומללות שלהם ושואל: "למה סבל מהסוג הפרימיטיבי, הלא-מילולי, הוא פחות דחוף או פחות לא-נוח לאדם בעת שהוא משלם על המזון שנוצר כתוצאה מהסבל הזה וגם נותן יד לגרימתו?"

עצם כתיבתן של השאלות האלה מעלה אצל ואלאס את האפשרות שהדורות הבאים יתייחסו אל החקלאות המתועשת ואל מנהגי האכילה האכזריים בני זמננו בדיוק כפי שאנחנו מתייחסים למופעי הבידור של הקיסר נירון או אל הניסויים של מנגלה.

ואלאס מודע לכך שסוג ההשוואות הזה נתפש כקיצוני ואף מתלהם, אבל סבור שהבעיה היא ברתיעה מן ההשוואה ולא בהשוואה עצמה. הרתיעה היא שחושפת את האמונה שבעלי חיים חשובים פחות מבחינה מוסרית מאשר בני אדם. האמונה הזאת, לפי הניתוח של ואלאס, זוכה להגנה מצד כל מי שאוהב לאכול סוגים מסוימים של בעלי חיים ורוצה להמשיך בכך. הוא בטוח בכך מפני שהוא עצמו אוהב לאכול סוגים מסוימים של בעלי חיים ולמרבה הצער עוד לא הצליח לפתח מערכת הנמקה שבה האמונה הזאת תישמע מוסרית ולא סתם אנוכית.



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו