טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם הרופאים לא יודעים מה צריך לאכול

האם רופאים לא מקבלים שום הכשרה בנושא תזונה והקשר שלה לבריאות?

תגובות

ערב תחילת שנת הלימודים האקדמאית מפרסמת המועצה להשכלה גבוהה כי חלה עלייה במספר המבקשים ללמוד רפואה באוניברסיטאות בישראל והפקולטות לרפואה ניצבות במקום הראשון ברשימת מקצועות הלימוד המבוקשים.

הפרסום הזה שואב כוח נוסף וגם עניין בשל העיתוי שלו בצל מחאת הרופאים. התזמון הזה גרם לי לנסות לברר תהיה שמלווה אותי כמה שנים מאז קראתי את הספר "מחקר סין". הספר ראה אור בארצות הברית ב-2006 והוא מתאר, בצד עיסוק בקשרים שונים בין תזונה ובריאות, מצב שבו הממסד הרפואי מתייחס לתחום התזונה כאל סוג של רפואת אליל. לכן בהתאמה הסטטוס-קוו הרפואי מבוסס בעיקר על תרופות וניתוחים ולא על טיפולים תזונתיים והמלצות על שינוי באורח החיים.

לפי "מחקר סין", רופאים לא מקבלים שום הכשרה בנושא תזונה והקשר שלה לבריאות. בשלב הזה של הקריאה אמרתי לעצמי שבשנים האחרונות חלו שינויים בסדר גודל של רעידת אדמה ביחס לנושא התזונה ולכן סביר להניח שגם בפקולטות לרפואה התרחשו מהפכות. יותר מזה: הספר ראה אור ב-2006 ומסתמך על מחקרים ענקיים וסבוכים שנעשו בשנים קודמות ולכן רוב הסיכויים שפרק הזמן שבין התחקירים לבין הפרסום התארך ולכן תיאור המציאות לוקה בחסר.

לכן לא היה לי ספק שהמרואיינים שאפגוש יתארו מציאות משופרת, אולי לא מושלמת אבל בהחלט בכיוון הנכון. שוחחתי עם חמישה סטאז'רים לרפואה, כולם בוגרים טריים של הפקולטות לרפואה בארץ. ליתר ביטחון וידאתי את הפרטים עם סטודנט לרפואה בשנה ג'. רציתי לברר אם ייתכן שהמידע שהתפרסם ב-2006 בארצות הברית עדכני בנוגע לישראל 2011.

מבין חמשת סטאז'רים שעמם שוחחתי, ריאיינתי באופן מקיף שניים. בחרתי להעמיק דווקא עם אלה שאינם צמחונים או בריאותנים ושהעידו על עצמם שהתפריט שלהם רחוק מצל"ש. בעיקר בגלל עומס עבודה אבל גם בגלל סדר עדיפויות.

מה רבה היתה פליאתי כאשר שמעתי מהם כי בזמן לימודיהם לא חויבו ללמוד שום קורס בנושא תזונה. היו אמנם כמה אזכורים של נושאי תזונה אבל הנטו לא עלה על כמה שעות ספורות. כולם ציינו כי מה שזכור להם הובא כאנקדוטות בזמן הרצאות שעסקו ברפואת לב או סוכרת. שניים מהם ציינו כי החלק היחיד בלימודים שממש התרכז במזון התייחס לתחליפי החלב שניתנים לתינוקות ובהרכב שלהם.

הראיונות עצמם היו מן הסוג "החולב", שכן המרואיינים ניסו להסביר לי שאינם זוכרים דבר וחצי דבר שנאמר או הודגש בקשר לתזונה ואילו אני ניסיתי לגרום להם להעלות משהו באוב, לפחות רסיסים. מה שהם העלו היה בסופו של דבר בעיקר הערות שוליים, דברים שנאמרו אגב הרצאות בנושאים אחרים. ההסבר של המרואיינים למחסור בהכשרה תזונתית היה שככלל לימודי הרפואה אינם עוסקים במניעה אלא מתמקדים בפתרון בעיות חמורות ומצבים מסכני חיים.

למרבה ההפתעה, כל אחד מהסטאז'רים שפגשתי טען שחוסר ההכשרה של רופאים בנושאי תזונה וחוסר המודעות שנובע ממנו הוא בעיה חמורה שמדגישה עד כמה המצב בפקולטות מפגר אחרי המציאות שכוללת שלל מחקרים שקושרים בין תזונה גרועה לבין היווצרותם של מצבים בריאותיים חמורים.

בנוסף הם מצאו לנכון להדגיש עוד כמה נושאים שמשלימים את התמונה ומחריפים אותה: לרופאים בבתי חולים יש מושג חלקי ומעט שליטה אם בכלל על הרכב הארוחות שהחולים מקבלים או על ההשפעה של האוכל על מהלך המחלה והריפוי, טופסי השחרור הרפואיים לא כוללים בדרך כלל הנחיות תזונתיות של רופאים, כאשר חולים מתייעצים עם רופא בנוגע לנושאים תזונתיים הוא נאלץ, אם הוא בכלל נענה, להסתמך על הידע האישי שלו, לעתים קרובות זה מסתכם במקרה הטוב במה שקרא בעיתון באותו בוקר. כן, הם ענו בתשובה לשאלה, ייתכן שבמשך שנות ההכשרה הארוכות נתקלו בהרצאת אורח על תזונה, אולי באחת המחלקות בבתי החולים, בשום אופן לא משהו שנחרת בזיכרון.

הנתונים האלה מדכאים עוד יותר כאשר חוזרים ומעיינים ב"מחקר סין" ומגלים שכבר ב-1985 התפרסם בארצות הברית דו"ח שמימנה המועצה הלאומית למחקר וכתבה ועדת מומחים. ולפי ממצאיו הנחרצים, תוכניות ההכשרה בתזונה בבתי הספר לרפואה לא עונות על הדרישות הנוכחיות והעתידיות של המקצוע. הועדה גם ציינה כי המסקנות הללו עלו גם מדו"ח שהתפרסם ב-1961 ובו הרופאים עצמם טענו כי הכשרתם בתחום התזונה אינה מספקת.

כמו ב-1961 בארצות הברית, גם בישראל 2011 המלים "אינה מספקת" משמען "לא קיימת". כל זאת מפני שגם הנושאים התזונתיים שכן נלמדים משתלבים בקורסים אחרים כשהם טפלים לנושא העיקרי. כך, למשל, קורס בסיסי בביוכימיה עשוי לכלול את נושא חילוף החומרים של רכיבים תזונתיים אבל אינו מלמד דבר על הקשר בין תזונה לבין בעיות בריאותיות.

ובחזרה לעובדה שמקצוע הרפואה הוא עדיין המבוקש ביותר ברשימת מקצועות הלימוד. השיחות עם הסטאז'רים התקיימו בעיצומה של מחאת הרופאים. כאשר שאלתי את המרואיינים מה גרם להם לבחור במקצוע שאינו מבטיח רווחה כלכלית הם דיברו על סיפוק. כל אחד תיאר את הסיפוק הזה בדרכים אחרים ואחד מהם אף הרחיב: "הרבה אנשים לומדים מקצועות שמבטיחים עושר. אבל בסופו של יום הם ישקיעו את מרב כספם בחיפוש אחרי סיפוק. אני בחרתי מראש במקצוע שהיתרון הגדול שלו הוא סיפוק. לכן אפשר להגיד שהחיסרון הכספי מתקזז עם היתרון של הסיפוק. הסיפוק הזה הוא פועל יוצא של שני רכיבים עיקריים: לעסוק בתחום משמעותי שמביא תועלת ולרפא אנשים ולהקל עליהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות