בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך לא הצטרפתי ל"מאסטר שף"

כמה מן המחשבות הנוגות שעלו במוחי שעה שמעלתי בשליחותי וסירבתי להפיץ את הבשורה דרך המרקע, או כך סירבתי להשתתף במאסטר שף

38תגובות

לפני כמה ימים התקשרו אלי מהפקת "מאסטר שף" והציעו לי להתמודד. נו באמת. הרי בשביל להופיע שם, אפילו שם, צריך לעבור מסך. לא שיש לי מושג מה זה, אבל מי שקילקלה מכיתה א' עד י"ב כל הצגת סיום, בגלל פרצי צחוק בלתי נשלטים או בלק-אאוטים לא מוסברים, לא עוברת מסך.

המפיקה, יודעת נפש בהמתה וגם את מלאכתה, האריכה ופירטה עד כמה השתתפותי חיונית ואף הכרחית. לשניות, אפילו רגעים, האמנתי לה לכל מלה. אבל הטעם האמיתי בדבריה היה שיש צורך אמיתי לחשוף את הצופים לפירמידת בישול שבה הבריאות, כלומר - טובת הסועדים - נמצאת בקודקוד.

הנה, במקום רסק חסה בפריים-טיים, כמה מן המחשבות הנוגות שעלו במוחי שעה שמעלתי בשליחותי וסירבתי להפיץ את הבשורה דרך המרקע.

"מאסטר שף", כולל התופים והמחולות וקריאות הבוז וגילויי שאט הנפש שמלווים אותה, היא מעין קפסולה שבה ניתן לצפות במרוכז בכל חבילת תוכניות האוכל שמוצגות בערוצים השונים.

התוכניות האלה, כמעט כולן, משתלטות על המסך ומבטלות באופן נחרץ ועיקש את חיוניותו וחשיבותו של הקשר בין תזונה לבריאות. לכן עצם הרעיון לשבץ מתמודד או מתמודדת בעלת אג'נדה בריאותית הוא חתרני במובן ההזוי במקרה הטוב וסוג של בדיחה במקרה הפחות טוב.

בתוכנית שבה במקום הראשון וגם בשני ובשלישי וגם בתפקיד הראשי מככב הבשר, מתמודדת או מתמודד בעל אג'נדה בריאותית יהיו, ושוב - זה במקרה הטוב - לא יותר ממופע ביזאר. ראיתי את העונה הראשונה, ושם, מפרק האודישנים דרך מחנה האימונים ועד לגמר - כולם הכינו בשר: קצוץ, בנתח, פילה, פילה מדומה, סינטה, עוף, מבושל, מטוגן, אפוי, נא, מדמם, חרוך. מה אני אגיש? סטייק כרובית? פילה אשכולית? לחי מנגו?

בעצם למה לא? לכאורה הנה הזדמנות נדירה לשאת נאומים חוצבי להבות ולבבות על הסבל שנגרם לבעלי החיים, על הנזק הבלתי הפיך לבריאות, גם על ההשפעה ההרסנית של משק החי המתועש על כדור הארץ.

אבל רק לכאורה, מפני שבאווירה הקיימת בתוכניות האוכל בטלוויזיה כל מה שהייתי עושה היה נראה ונשמע רע מאוד. בתרבות שבה באמצע הצלחת חייב להיות מונח בעל חיים מת אין לי בכלל ספק שהמנה הכי מושקעת ומפתה שהייתי מצליחה להביא, אפילו דג שבשרו עשוי חציל ועצמותיו ארוגות בסלרי, היתה קוצרת לכל היותר קריאות בוז.

"מאסטר שף", כמו כל תוכניות האוכל, שומרת על שתיקה מוחלטת בדבר ערכן התזונתי של המנות. מדברים שם בהרחבה ובפרטנות על העינוג והפינוק או על השיממון שמסבים כל ביס או נגיסה. גם על המראה, גם על הריח, גם על המרקם. אבל ההתעלמות הגורפת מתפקידו העיקרי של המזון - הזנה - היא שם המשחק. מתמודדת כמוני בסדרה כזאת היא כמו בחורה אחת שחורה בתחרות יופי שבה כולן בלונדיניות עם עיניים כחולות.

"מאסטר שף", כמו שאר תוכניות האוכל, מתעדת ובו בזמן מנציחה את האופן שבו כולנו שבויים בסגנון אכילה שמנוהל על ידי תאגידים ומשטרים. מישהי כמוני, שהתפריט שלה מורכב מ-85% לפחות ירקות ופירות, היא בעצם קיומה לא פחות מאשר יריקה בין שתי העיניים של השיטה. יכול להיות שהשתתפות כזו היא אפשרית, יכול להיות שהיא הכרחית. אבל בשביל זה צריך את הלהט של הרב כהנא, את החן של רונה קינן, את השרירים של נועם טור. אין בי כלום מאף אחד.

אז מה כן? הרי בכל זאת לא ראוי לתת להזדמנות מעין זו, אוכל בריא בפריים-טיים, לחמוק ככה סתם מבין הידיים. לכן המלצתי למפיקה על כמה מעמיתי היותר חינניים ולוהטים. שירלי בר (שפית רו פוד), תמי צרי (המייסדת של "עץ בעיר" ובשלנית מחוננת), אופק און בר (אליעזר בן יהודה ורות סירקיס של המנות הנאות), ציונה מילמן (שפית רו פוד), גל ברזילי (השף של המסעדה הצמחונית "מזה" בתל אביב) היו מקצת מן השמות. ימים יגידו אם נזכה לראותם בפריים-טיים.

נניח שכן. גם להם תהיה לפחות בעיה אחת מהותית. ב"מאסטר שף" יש התמודדות תמוהה נגד השעון. חלק הארי ביכולתם של הבשלנים לשרוד נובע מהיכולת שלהם להכין אוכל במהירויות שיא. חלק הארי ביכולת להכין מנות נכונות ומזינות הוא בהקפדה על הפרטים וזה כן דורש זמן.

דוגמה קטנה: בכל המתכונים שמתפרסמים עכשיו בעיתונים וכוללים עדשים, רכיב אופנתי במיוחד, אף אחד מהשפים בעיני עצמם לא מזכיר את שלב ההשריה. אולי הם לא יודעים, אולי הם פוחדים להעיק . אבל כל מי שמבשל בריא יודע שבלי ההשריה עדשים קשות מאוד לעיכול ולכן מאוד לא בריאות.

אז מה בכל זאת? צוות השופטים כן צריך לכלול מישהו שבוחן את המנות בהיבט הבריאותי שלהן. לא רופא ולא תזונאי, אלא מישהו שמסוגל להסביר למה חמאה ושמנת הן רכיבים שיש לצרוך בזהירות ואיך ניתן להחליפן ביעילות ובהצלחה באגוזים למיניהם, שמשיגים אותו מרקם וטעם משובח ומעודן פי כמה.

וכן, הצעתי את עצמי. המפיקה, זאת שכל כך היטיבה לשבח אותי, בקושי התאפקה מלהתפוצץ לי מצחוק בתוך האוזן. צודקת. זה באמת רעיון נורא מצחיק.

לפניות ושאלות: http://racheltalshir.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו