בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאכול או לא לאכול

מהו כלל התזונה הקשה מכולם

לא הפרידה מקפה או מבשר, לא ההתנזרות ממתוקים וממטוגנים. יש כלל שהרבה יותר קשה להקפיד עליו במעבר לתזונה בריאה

תגובות

לעתים קרובות שואלים אותי מהו הכלל הכי קשה במעבר לתפריט בריא. שואלים ומיד עונים במקומי: זה אומר שאצטרך לוותר על הקפה, זאת אומרת שנגזר עלי להתנזר ממתוקים. מישהו טוען שהכי נורא זה בלי בשר ואחר גורס שאין לתאר כמה איומים החיים בלי חביתה מטוגנת. אז מה באמת הכי קשה?

לפי דעתי הכי קשה להקפיד ללעוס לאט וביסודיות. זה נשמע, לפחות בפעם הראשונה, מגוחך. מה זה להקפיד ללעוס לאט וביסודיות לעומת הפרידה ממנעמי החיים? כל אחד יש לו מנעמים משלו ולכל אחד נדמה שבלי המנעמים האלה חייו אינם חיים. גם אני הייתי בטוחה שבלי הקפה זה לא יהיה זה. קשה מאוד להיפרד ממנו וכבר תיארתי כאן לא פעם את ייסורי הגמילה שלי, וגם של אחרים, ממנו. ועדיין, זה לא דומה לקושי לאכול לאט. יותר מזה: אחרי שנגמלים מקפה אפשר, מדי פעם, להתיר את הרסן וליהנות ממושא הגעגועים. לא קורה כלום. יש הבדל עצום בין מי שחייב קפה כדי להתעורר או כדי להתרכז או כדי להפגש עם חברים, לבין מי שפעם ב.. טועם קפה.

אותו דבר לגבי מוצרי חלב. יש הבדל עצום בין מי שניזון דרך קבע מתפריט שמורכב ממוצרי חלב לבין מי שפעם ב.. טועם גבינה משובחת. במעבר לתפריט בריא כל אחד מתנסה, בהתאם להרגליו - שלא לומר התמכרויותיו - באתגרים אחרים, כמעט כולם קשים. אבל איכשהו, לפחות בהתחלה, אף אחד לא מנחש שהכי קשה יהיה לחנך מחדש של הלסתות ואת השיניים הטוחנות. לוקח זמן עד שמבינים עד כמה מורכב התהליך הזה.

עוד לפני שמבינים כמה זה קשה, לוקח זמן להבין למה זה בכלל חשוב. העיקרון המנחה הוא שהטבע צייד את האדם ב 32 שיניים כדי שייטיב ללעוס את מזונו. בשעת הלעיסה אמורים חלקי המזון להיטחן לחלקיקים זעירים, וככל שהם זעירים יותר כן הם מתערבבים טוב יותר ברוק ומיטיבים להתעכל בקיבה ובמעיים. אלא שהתרבות שלנו אמונה על חיפזון, ולכן רבים נוהגים לבלוע במהירות בלי ללעוס או מסתפקים בלעיסה חלקית. התוצאה היא שהמזון מגיע לקיבה ולמעיים בחתיכות גדולות מדי שאינן מתעכלות כראוי, ובמקרים רבים אינן מתעכלות כלל.

מזון עמילני שלא התעכל עלול לתסוס בקיבה. על פי שיטות תזונה רבות ה'איך' (אוכלים) חשוב לא פחות מן ה'מה', ולכן, עוד לפני שנפרדים מן המאכלים האהובים-אך-מזיקים, או בו בזמן, כדאי לשפר את אופן הלעיסה. רבים וטובים גורסים כי עצם הלעיסה האטית והיסודית עשויה לרפא מחלות מעיים וכיב קיבה. לעיסה נכונה לא רק משפרת את העיכול אלא גם מגבירה את זרימת הדם ומחזקת את שרירי הלסת. גם מי שאינו סובל מבעיות עיכול יכול להבחין שכאשר לועסים לאט וביסודיות מושגת תחושה שובע אחרי כמות קטנה יותר של מזון. מי שלועס כך סובל הרבה פחות מכאבי בטן ונפיחויות.

קל יותר ללעוס ביסודיות מזונות יבשים. מזונות קרים מדי או חמים מדי מקשים על הלעיסה ומזרזים אותה. ואכן, רבות משיטות התזונה הבריאה רואות באימון בלעיסה יסודית שלב בסיסי וראשון. האימון נעשה בין השאר על לחמניה יבשה, כשהיעד הוא, סליחה על הפירוט, עיסה נוזלית אחידה. ההקפדה על לעיסה אטית קשה ליישום מפני שאצל רובנו הדפוס של נגיסה-בליעה כבר מושרש. הבליעה החפוזה היא לרוב אוטומטית, ודרושים אימון יומיומי ותשומת לב מיוחדת כדי להרגיל את הלסת ללעוס את המזון עד דק. מפליא לגלות עד כמה פעולת הלעיסה אינה מובנת מאליה.

זאת ועוד: כאשר סועדים בחברה והארוחה מבוסס על מנות, מי שמתעקש על לעיסה אטית מגלה עד מהרה שהוא ממש מקל בגלגלים. כולם רוצים להמשיך הלאה, לכולם יש תוכניות ואילו הוא מזדנב מאחור ומעכב את השיירה. בעיה אחרת קיימת בארוחות שבהן לא מוגשות מנות אלא כל האוכל מונח מראש על השולחן, ומי שיתעקש על לעיסה אטית עלול למצוא את עצמו מול שולחן ריק אחרי שהספיק ללעוס רק שלוש כפות סלט. לא תמיד מספיקים לחשוב שלא נורא לא להספיק את כל האוכל. כשרואים את כולם מתנפלים ובולעים, מצטרפים לכך בלי דעת.

קשה להתרגל ללעיסה יסודית. אני יכולה להעיד כי גם עכשיו, יותר מעשור אחרי שעברתי לתפריט בריא, אני עדיין מתקשה ללעוס כמו שצריך. יכול להיות שזה גם עניין של אופי. איכשהו לעיסה איטית מתאימה יותר לאנשים מתונים ורגועים ולא למי שרוצה להספיק, להביע דיעה, לרוץ לתערוכה, להגיע לעוד מקום. גם אצלי, אחרי שנים של אימון, הכל לפעמים נשכח, כאילו הדפוסים העתיקים של אכילה מהירה עדיין חרוטים בלסתות.
ולסיום שורה של עברית: שימו לב למלה "לעיסה". כמה יפה שהשפה מדגישה את העובדה שמי שמשקיע בלעיסה הופך את מזונו ל-עיסה.

שגעת הדלעת

חג החנוכה מבליט את ההבדל בין צמחוניים מסיבות אידיאולוגיות לבין אלה שעיקר המוטיבציה שלהם היא בריאותית. אצל הראשונים חנוכה הוא חגיגה מתמשכת של מאכלים בלי בשר ודגים. בשביל האחרונים - סיוט של מאכלים מזיקים ונטולי ערך תזונתי. כדאי ללמוד מן הצמחונים והטבעונים שמעבר לים, שהפכו את חג ההודיה, הסמוך כל כך לחנוכה, לחג הדלעת, אשר דוחקת בסעודות רבות לפינה את העוף הענק. בעבר כבר שיבחתי את מעלותיה של הדלעת, אבל סביב חג ההודיה היא נוכחת במיוחד עם שלל המצאות קולינריות, שגלידה היא רק אחת מהן. הנה כמה קישורים לאתרים שלוקחים את הדלעת למקום שהיא ראויה לו:
http://tinyurl.com/dxvl2yp
http://tinyurl.com/cs7fow7
http://tinyurl.com/cpdsbaq
http://tinyurl.com/bs598yv

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו