בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשאוכל אנין בעיני אדם אחד נחשב למגעיל בעיני אחר

מי מחליט מה טעים? ומה צריכים לדעת אוכלי בשר ומזון המתועש, המעקמים אף באנינות מול קציצת עדשים, כדי לאתחל מחדש את בלוטות הטעם שלהם?

24תגובות

בסוף יוני תפסו בודקי מכס בנתב"ג אצל ארבעה נוסעים כ–40 ק"ג כבד אווז בתיקי צ'ימידן. החוק לאיסור סחר בכבד אווז, בגלל מסכת העינויים המצמררת שעוברים עופות אלה, אושר בכנסת בקריאה ראשונה שמאז לא קודמה. על פיטום האווזים אסרה ישראל כבר לפני יותר מעשור, כשבג"ץ פסק שהפיטום הוא התעללות בלתי חוקית. הנוסעים שנתפסו ניסו להבריח את כבד האווז כדי להגישו לאורחיהם האנינים באירוע הפתיחה של מסעדה מגה־אנינה בניצוחו של שף אנין שבאנינים.

כבד אווז זה מגעיל או מעורר תיאבון? תלוי בנקודת המבט. המאבק נגד הסחר בכבד אווז מציג את המאכל הזה כתוצר של פיטום כפוי, איבר חולה של עופות שהובאו במזיד למצב של גסיסה. כוונתו של המאבק הזה למנוע עינויים עד מוות מאינספור יצורים חסרי ישע. מנגד, למרות המאבק הזה שמלוּוה בתיעוד מעורר פלצות, יש גם קבוצה, כזאת שנחשבת אנינה, שתעשה הכל, כולל הברחות, כדי לא לוותר על התענוג העילאי.

אלון רון

המחלוקת המתוקשרת סביב כבד האווז ממחישה היטב עד כמה חוש הטעם שלנו מושפע מהרגלים, מחינוך וגם ממסרים פרסומיים. בספר הזיכרונות שלה "היפוכו של גורל" (הוצאת מחברות לספרות), מתארת אמי טאן ערב מביך מעברה הרחוק, שבו הוריה הזמינו את משפחתו של הנער שאהבה לארוחת חג המולד. ערב מביך, מפני שהנערה הצעירה התביישה כל כך שיראו שהם נהנים מאוכל סיני — למשל, החלק הרך שמתחת לעיני הדג — ולא מתרנגול הודו צלוי ותפוחי אדמה ממותקים.

חוויות כאלה מוכרות למי שנכח במפגשים בין־תרבותיים שבמרכזם ארוחה, וזו יכולה להיות תרבות של סינים מול אמריקאים או של לוחמי זכויות בעלי־חיים מול חובבי תענוגות בשר, המכונים אנינים. מעל מפגשים כאלה מרחפת לא אחת שאלה בוטה: איך אתם (לפעמים "אתם" זו פשוט הקבוצה הפחות דומיננטית) מסוגלים לאכול אוכל כל כך מגעיל?

לכן כאשר מזמינים אוכלי־כל לארוחה שמגישים בה טופו במקום סטייק מדמם, קציצות עדשים במקום תרנגולת בתנור, קציצות אגוזים במקום גפילטע פיש, חביתת חומוס במקום חביתת ביצים, גבינת אגוזים במקום גבינת עיזים, גלידת בננה וקשיו במקום מוס שוקולד — יהיה תמיד מי שיעיר, לרוב ממקום של אנינות מופלגת, שאין מה לאכול. או בניסוח פחות אנין: איך אתם מסוגלים לאכול את הגועל הזה? וגם: אתם לא מתגעגעים לאוכל טוב?

עמוס בידרמן

אבל לטעמם של מגישי הטופו, הגדרתו של אוכל כטוב לא מתמצה בכך שהוא עושה לנו נעים בלשון. הוא צריך להיות גם כזה שלא יגרום נזק אקולוגי או בריאותי או חברתי או מוסרי, כזה המבוסס על חקלאות בת־קיימא ומסחר הוגן. אוכל טוב כזה מבוסס בדרך כלל על מזונות מן הצומח. אך לא די בזה. מתלוות לכך שאלות על תהליכי היצור וההפצה שלו. מי גידל אותו? איך גידלו? איך ארזו אותו? איך שינעו אותו? התשובות לא תמיד נעימות, לפעמים הן הופכות את הבטן ומחבלות בתיאבון. התשובות עלולות להפוך מאכלים שנתפשים כטעימים, טובים ואנינים — למגעילים.

ממש לא כיף לשמוע שכדי להכין אוכל הנחשב טעים מענים בעלי חיים, מאכילים אותם בכפייה, גוזלים אדמות מבעליהן ומעבידים בפרך ובסכנה פועלים, כולל ילדים. לפעמים ממש מגעיל לשמוע איך משנעים את המאכלים האלה, איך מאכסנים אותם ובאילו שיטות נוקטים כדי להאריך את חיי המדף שלהם. זה שמשהו מצולחת בהידור ועושה נעים בבלוטות הטעם, ואפילו עולה תועפות, לא בהכרח מספר את הסיפור האמיתי. ועוד לא אמרנו מלה על אמצעי ההדברה, שחלקם אכן הופכים את האוכל ליפה פי כמה אבל גם רשימת הסכנות לטווח־ארוך הטמונות בהם עלולה לגרום בחילה.

עצם הרעיון להתייחס לדברים נוספים מלבד מראה העיניים והטעם המתפשט בפה עם האכילה, עלול לגרום לתגובה: "למה לחפור? למה לקלקל?" נדרש אכן חינוך מחדש של התודעה, ורק בעקבותיו יתרחש שינוי גם בבלוטות הטעם ובהעדפות היומיומיות. אפשר להתחיל את התהליך, למשל, בבירור מאיפה בא האוכל: לבקר בדיר, לטייל במחלבה, להקדיש יום לסיור בשדות. זה לא כל כך מייגע כמו שזה נשמע. לצד מקומות הייצור המתועשים תוכלו למצוא גם מקומות שבהם עדרי צאן חיים בנחת ובשלווה, ירקות ופירות גדלים בלי הפצצות של חומרי הדברה, והחקלאים גאים בשגרת יומם ואין להם מה להסתיר. נכון שלעתים קרובות התוצרת הזאת יותר יקרה יותר מהסטנדרטית, אבל כבר אמרו לפני: שאת מה שחוסכים באוכל משלמים אחר כך בריבית־דריבית גם לרופאים וגם עבור תרופות.

מוטי קמחי

ניקוי גוף שכונתי

במקום לעצור את שגרת החיים ולנסוע למקום מבודד מציע בית הטבע "נרולי" בדרום תל אביב שלוש תוכניות לניקוי־גוף בניצוחה של אומינה קדמי, יועצת בריאות הוליסטית: קלה, בסיסית ועמוקה. כל התוכניות נמשכות 3 ימים ומתחילות מדי שבוע בבוקר יום שני. בתפריט: שפע פירות וירקות חתוכים וסחוטים, מפגש הדרכה, קבוצת תמיכה. לפרטים והרשמה כנסו לאתר.  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו