בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

52 שבועות - 52 דגים

איך הפך הסלפוח לערך טבע ימי מוגן?

היה זה אריק שרון שקבע את הסלפוח כערך טבע ימי מוגן בשנות ה-70, וישראל היא חלוצת המדינות בעולם השומרת עליו. אז מה חושבים על כך הדייגים? פרק 24 בפרויקט

15תגובות

"52 שבועות – 52 דגים ופירות ים" הוא פרויקט היכרות עם הדגה הים-תיכונית. בכל שבוע אנו מציגים את הדג או פרי הים שבדיוק עכשיו מוציאים הדייגים מרשתם. נדבר קצת על השם, עונות הרבייה, התזונה, אזור המחיה ורקע היסטורי. והשבוע: סלפוח.

עממי – סַלפוּח

מדעי - Rhinobatos rhinobatos

אנגלי - Common guitar fish –

ערבי - Mihrat, salfuh –  سلفوح

עברי – גיטָרָן מובהק

הטור של היום יוקדש לסלפוח, אחד מערכי הטבע המוגנים שיש בים אצלנו (מלבד הסלפוח אנחנו צפויים לטורים נוספים עם הסטרוכה – חתול הים, האויסטר המקומי – שידרנית קוצנית, וכמובן הסיגלית –הכפן הגשמני, שהצליחה לעורר הדים רבים). הסלפוח לעתים מכונה בטעות חתול-ים, אולם זוהי טעות נפוצה וחתול הים הינו דווקא סטרוכה. אפשר לכנות את הסלפוח כריש-חול, אולם הכי מדויק לכנות אותו פשוט סלפוח, או בשמו העברי – גיטרן.

זוהי סוף עונת הסלפוח,ואינני זוכר עונה בה נידוגו כה מעט סלפוחים. הספור מאחורי זה הוא מעניין מאוד כיוון שלא תמיד היה הסלפוח ערך טבע מוגן. במשך כל שנות הדיג בארץ, מהקמת היישוב ועוד קודם לכן, היה דיג הסלפוח משמעותי מאוד בתקופת הקיץ. למעשה, זוהי השנה הראשונה בהיסטוריה של הדיג בארץ בה לא נידוג הסלפוח, או נדוג בכמויות מזעריות ביחס לשלל בשנים אחרות.

הסלפוח נכנס לרשימת ערכי הטבע המוגנים בתקופה בה אריק שרון היה שר החקלאות. זה היה בסוף שנות ה70. באותה התקופה (לפחות אז עוד היה עניין לשר החקלאות בדיג הימי. איפה הם שרי החקלאות מאז?) הוא הזמין חוות דעת מקצועית מוועדה שהייתה מורכבת מביולוגים ימיים, אלא שההמלצות שהוא ביקש ואלה שקיבל, היו על ים סוף ולא על הים התיכון. בתוך ההמלצות היה גם איסור של דיג כרישים ובטאים - משפחה נרחבת שהסלפוח הוא אחד מהמינים השייכים לה. אריק שרון, כמו אריק שרון, החיל בלי ליידע, להתייעץ או לחלוק, את ההמלצה הזו גם על הים התיכון.

משרד החקלאות לא נתן דוח אחד מאז נכנס לתוקפו החוק על דיג סלפוחים, וכמוהו גם רשות הטבע והגנים, שלה מערך אכיפה עצמאי (מערך זה אחראי על האכיפה בשמורות הטבע הימיות ועל ערכי הטבע המוגנים). אלא שברשות הטבע והגנים נתמנה לפני שנה וחצי לערך מנהל תחום ים חדש, והוא החליט להתחיל ולאכוף את החוק (ייאמר לזכותו שהוא פועל באופן רציני ביותר בתחום הים, עורך סקרים, מבצע מחקרים וצלילות, ומעבר לדאגה לפארמה הימית בכלל, אין הוא נגד הדייגים). בשנה האחרונה עשתה רשות הטבע והגנים, עוד מספר צעדים מעבר להתחלת אכיפת החוק על איסור הסלפוחים, כמו למשל הקמת שמורות טבע ימיות נוספות, הגדלת שמורת הטבע בראש הנקרה ממייל וחצי לשמונה מייל (שינוי אדיר הפוגע בדיג הימי, כמובן ללא מתן פיצוי או שיפוי לדייגים), ואחד הצעדים המעניינים והחשובים שהיא עושה, הוא הפסקת הוצאת דגיגי הבורי משפכי הנחלים והבאתם לבריכות בקיבוצים, מושבים ואף לכנרת (כמובן שוב ללא מתן פיצוי לדייגי הדיג הימי, אולם על כך ידובר בהרחבה בטור על הבורי).

כיום ברור כי אין בעיה עם אוכלוסיית הסלפוח בים שלנו, והכמויות שדגו בעבר לא ירדו כלל בשנים האחרונות. אלא שמצב זה ייתכן והוא בלעדי לים שלנו, בעוד המצב בים התיכון הוא אחר, ושם ישנה הידלדלות. על כן אומרים ברשות הטבע והגנים, כי היחס לים שלנו יהיה אל כמין שמורת טבע אשר תאפשר לסלפוח לפחות במקום אחד לשמור על אוכלוסייתו, ואף להתרחב ולגדול. אם זהו אכן המצב (כמובן שלא נעשה מחקר אקדמי רציני גדול ומקיף גם בנושא זה), תהיה זו הפעם הראשונה שמדינת ישראל התנדבה לתרום את משאב הדיג שלה לטובת שימור אוכלוסיות דגים באגן ים תיכון מזרח. אני לא אומר שזה רע בהכרח, אך גם אינני מכיר תופעה הפוכה, בה מדינה מתוך כוונה מלאה לשיפור מצב הדיג אצלנו הפסיקה את הדיג אצלה, וגם אם זו הייתה כוונת המכוון, אזי ברור כי הדייגים זכאים לפיצוי.

הציוד לדיג הסלפוח הינו ציוד ייעודי – מדובר על רשתות מחוטי בד עם עין 140 מ"מ (עין לדיג רגיל היא בת 18-60 מ"מ). ציוד זה עלה הון תועפות וישנם דייגים להם עשר ושתים עשרה רשתות סלפוח. עוד יוזמה של רשות הטבע והגנים בעניין היא לרכוש את כל הרשתות מהדייגים. לרעיון זה שני יתרונות: האחד כי לא יוכלו לדוג כמובן, והשני הוא שלפחות הם יפוצו במשהו, אולם ישנה התנגדות בקרב חלק מהדייגים, בעיקר דייגי הדיג החופי, אשר דיג הסלפוח מהווה נדבך משמעותי בדיג בקיץ, דיג שהוא מועט וחלש בעיקרון.

ישנה אף יוזמה של וועד דייגי יפו, להכיר בסלפוח כערך טבע מוגן, אולם בדומה למה שקורה עם חזיר הבר, לקבל אישור זמני ולכמויות מוגבלות, על פי המצב בשטח בעונה זו אחרת, בשנה כזו או אחרת. אולם נראה שרעיון זה לא יתקבל על ידי הרשות. הסבר רציני לא ניתן עד היום. לדעתי זה רעיון לא רע בכלל, בטח לא כזה שניתן לדחות על הסף. יש הרבה – תנו מכסות. יש פחות – נעצור.

להוציא לחלוטין את הסלפוח מרשימת ערכי הטבע המוגנים (שהרי הוא נכנס בטעות כאמור), גם לזה ישנם תקדימים, אולם מדובר על שנים של  מחקר על מנת להראות אם יש או אין טעם בהכלתו כערך טבע מוגן, שכמובן איש עדיין לא התחיל וספק אם יתחיל.

בעבר הלא רחוק, למעשה עד השנה שעברה, כמות הסלפוחים שדגו הייתה כה גדולה, עד כי משאיות שלמות ועמוסות לעייפה ירדו לעזה על מנת למכור את הסחורה. בארץ הסלפוח נמכר בקושי, ולעיתים אפשר היה לראות את אחד מזקני הדייגים ביפו מנקה עשרות פריטים ויוצא על אופניים עם קלקר גדול ובו הבשר הנקי של הסלפוח, בדרכו למכור אותו בין בתי יפו. היהודים כמעט ולא הכירו ובטח לא אכלו את הסלפוח.

הסלפוח נפוץ במזרח האוקיאנוס האטלנטי, לחופיה המערביים של יבשת אפריקה ובים התיכון כולו, וככלל, הוא מעדיף מים חמימים.

הוא שוחה על הקרקעית, בעומקים של עד 180 מטר, אולם לרוב נמצא קרוב לחוף. את הסלפוח דגים גם סירות הטרול וגם בדיג החופי, וכשהוא נידוג הוא מגיע בלהקות ענקיות של מאות טון. הרשתות של הסלפוח, אינן משמשות לשום דיג אחר מלבד דיג ספציפי זה. עם זאת, גם בדיג השרק ראו שלל סלפוחים לא מבוטל.

נקבת הסלפוח משריצה 6-4 וולדות בשנה, הנולדים באורך 30 סנטימטרים. סלפוח בוגר יכול להגיע בים התיכון (דווקא באוקיאנוס האטלנטי גודלם קטן במעט) לאורך 160 סנטימטרים, ומשקלו נע בין 20-2 קילוגרם.

הסלפוח איננו נמצא ברשימת שימור בשום מדינה נוספת לישראל וכן באף מקום אין פיקוח על הדיג שלו, אם כי נתונים מראים בהחלט על ירידה בכמות השלל, אבל לא אצלנו כאמור, אלא במדינות אחרות בים התיכון. 

מאחר ומדובר בערך טבע מוגן לא נכתוב המלצות הכנה ובטח לא מתכונים. עם זאת נספר כי את הסלפוח נהגו להכין בעיקר בסיר יחד עם האורז, וכאשר היה האורז מוכן, איתו גם הסלפוח. ככלל, ניתן להתייחס אל הסלפוח כאל כריש, והוא הגיע גם במרקים או קדרות.

האם נזכה עוד לאכול סלפוחים? כלל לא בטוח, ואם כן זה יהיה עוד שנים ארוכות. האם יש הצדקה לכך? גם זה כלל אינו בטוח, אבל זה המצב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו