בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

52 שבועות - 52 דגים

הסיגלית היא הלובסטר הטעים בים שאסור לנו לאכול

מי שטעם סיגלית אחת בחייו כבר יודע שהיא בין מיני הלובסטרים המשובחים ביותר שיש לים להציע, שופעת בשר וטעמה נפלא. בשל מספר הפריטים המועט שלה היא הוכרזה בשנים האחרונות כערך טבע מוגן. השבוע ה-50 בפרויקט

25תגובות
סיגלית ב"הבסטה" בתל אביב
מוטי מילרוד

"52 שבועות - 52 דגים ופירות ים" הוא פרויקט היכרות עם הדגה הים-תיכונית. בכל שבוע אנו מציגים את הדג או פרי הים שבדיוק עכשיו מוציאים הדייגים מרשתם. נדבר קצת על השם, עונות הרבייה, התזונה, אזור המחיה ורקע היסטורי.

בכל שבוע מלווים את הפרויקט גם מתכונים של דייג, טבח, ביולוג ימי או אנשי הים. הדג שעלה ברשת השבוע: סיגלית.

עממי – סיגלית

מדעי - Scyllarides latus 

אנגלי - Slipper lobster

ערבי – كركند קרקנד

עברי – כפן גושמני, צרצר ים

שמה הכה ישראלי של הסיגלית שאול דווקא מהשם הצרפתי cigal del mar.

סיגלית

אצלנו היא ערך טבע מוגן, על פי חוק ערכי הטבע המוגנים (ובכל זאת מעניין לדעת איזה יצורים יש כאן בים, לא פחות מעוד מין של דג שניתן לטגן או לאכול נא). עם זאת, בתיקון האחרון לפקודת הדיג בשנת תשנ"ח, היא מופיעה בסוף רשימת אורכי הדגים המותרים לדיג, כשהיא מותרת מגודל 20 ס"מ ומעלה. מסיבה זו היה דיון אם היא חיה מוגנת או לא, דיון שהסתיים לפני מספר שנים, והיום אנשי רשות הטבע והגנים אוכפים את איסור דיג הסיגליות, והעונש הוא אותו העונש כמו על דיג או החזקת שאר ערכי הטבע המוגנים בים.

גם בעבר, הרחוק והרחוק פחות, דובר על פריטים בודדים של סיגליות בים שלנו ולא על שלל משמעותי, אלא שטעמה נחשב למעולה והיא מין הלובסטר היחיד שגדל כאן בסביבה, כך שתמיד ראו בה כמין trophy hunting.

בעולם יש לא פחות מ-18 מיני כפנים, אצלנו שלושה, אולם רק אחד נחשב למעדן, הוא הכפן הגושמני - הסיגלית. לובסטרים בעלי צבתות, לא נמצאים אצלנו בכלל. לסיגלית במקום צבתות יש מעין משטחים דמויי צלחת ממש, המחוברים במפרקים. היא איננה מן הזריזים שביצורים, אולם יש לה כוח רב איתו היא משתמשת הן להגנה – תוך כדי נתינה של "מכות", מעין התכווצויות בעלות עוצמה אדירה, הן לפירוק של צדפות – פעולה שהיא עושה דווקא בחינניות וללא כל מאמץ ניכר, והן לצורך הצמדות לסלע בשעת מאמץ. יש הטוענים כי כוח ההצמדות שלה גדול עד פי 18 ממשקל גופה.

הסיגלית היא יצור קדמון מאוד, ומאובנים מראים כי היא הייתה פה גם לפני 120-100 מיליון שנה. בדרך כלל יגיעו הסיגליות מצפון הארץ, מאזור עכו והאיים הקטנים הצפוניים לה, שחף ונחליאלי, אם כי גם בסלע שליד יפו, בת ים או נתניה ניתן למצוא אותה. לרוב, מוציאים אותה הדייגים בצלילה מיוחדת. רק לעתים, כאשר רשתות של הדיג החופי קרובות מאוד לסלע, יעלו סיגלית אחת או שתיים ברשת (ועל כן בשוק הדגים בעכו היא לא מאוד נדירה).

ככלל, הסיבה לכך שככל שמצפינים נמצא יותר פריטים שלה היא כי חופי הצפון מושפעים מהים של לבנון וסוריה המאופיין בסביבה סלעית יותר, והסיגלית היא שוכנת סלע בלבד, חובבת מערות ונקיקים.

נקבת הסיגלית מחזיקה אצלה את שק הביצים צמוד לבטן, שק בצבע כתום, והיא מטילה כ-100 אלף ביצים לערך לגוף המים, שם הזכר מפרה אותן תוך כדי שפיכת החלב. משם יוצאות הביצים ואחר כך הלרוות (שלב התפתחות גם בדגים) לשיוט בזרמי הים למשך שנה, ויש שהן נצפו צמודות לגוף של מדוזות, אולם לא ידוע אם זו תופעה נפוצה והאם ניזונות הלרוות מהמדוזה. לאחר מכן יורדת הסיגלית הצעירה מאוד (אלה שלא נאכלו בהיותן החלק הזואולוגי בפלנקטון) עד לעומק 800 מטר, לקרקע בוצית, שם היא עושה את צעדיה הראשונים, ורק אחרי ששריונה מתגבש היא עולה אל הסביבה בה תעביר את חייה, הסביבה הסלעית. את השיריון היא מחליפה כמו נחש, ובכל פעם שגופה "גדול" על השריון, זה נופל ובמקומו גדל חדש.

בשמורה הימית בראש הנקרה, אומר יגאל בן ארי, מרכז תחום הים ברשות הטבע והגנים, "אי אפשר לדרוך על הקרקעית מרוב סיגליות". זה אומנם לא מחקר ולא סטטיסטיקות שנבדקו לאורך שנים, אולם בבדיקות וצלילות חוזרות שערכו אנשי רשות הטבע והגנים (האחראים על פי חוק על השמורות הימיות ועל המינים המוגנים בים, כפי שהם אחראים ביבשה), נמצאה שוב ושוב אוכלוסייה גדולה ויציבה של הסיגלית. אגב, לשמורה הימית קיימת תכנית להגדלתה בצורה דרמטית, ממייל בערך אל תוך הים, ל-8 מייל, וממתינה לוועדה המחוזית בנצרת עילית. רעיון השמורות הימיות כ-no fishing zone הינו מבורך, אם כי די תמוהה ההחלטה להרחיב את השמורה הראשונה דווקא בגבול עם לבנון. הזרם באופן עקרוני, ועמו תנועת הדגים, הולך מדרום לצפון, כך שהרבה מהשפע שייווצר יגיע ללבנון ולא לחיפה, ובטח לא ליפו או אשדוד. מדוע לא להתחיל עם המרכז ולעשות שמורה ימית שהשפע ממנה יזלוג אל חופי ארצנו? אין לי מושג.

מי ייתן והשפע יהיה כה גדול עד שייתנו מכסות על פי משקל, כפי שעושים עם חזירי בר לדוגמא, וכאשר רואים בבירור כי יש אוכלוסייה גדולה, מאפשרים לצוד כמות מסוימת ולתקופה מסוימת. רעיון זה קיים גם בסלפוחים, שם יודעים בבירור כי האוכלוסייה בים שלנו במצב טוב מאוד ויציב.

מי שטעם סיגלית אחת בחייו כבר יודע, טעמה נפלא. על כך אין כלל דיון, היא בין מיני הלובסטרים המשובחים שיש לים להציע. גודלה באזור שלנו יהיה 1200-700 גרם. למעדן היא נחשבת לא רק אצלנו, אלא כאמור בכל ארצות הים התיכון, ובוודאי בארצות אירופה הקלאסית וצרפת בראשן.

אחד היתרונות של הסיגלית על שאר מיני הלובסטר הוא היחס ברוטו נטו, כאשר בסיגלית יש הרבה יותר בשר ביחס למשקל.

הסיגלית לרוב פעילה בלילה ומעדיפה מים חמים, על כן היא יכולה לחיות בעומק של 500 מטר, אך לרוב תימצא בעומקים רדודים הרבה יותר, של עד 100-50 מטר.

בשל קונכייתה הקשה, לסיגלית אין טורפים רבים. דג הנצרן, הנדיר בים שלנו גם כן, הוא הטורף העיקרי שלה, בשל פיו דמוי המקור המסוגל לפצח כל שיריון כמעט.

בשנת 1970 עמד השלל בים התיכון וצפון מערב אפריקה על כ- 2,000 טון. בשנת 1999 הגיע לשיא של 5,500 טון. בשנת 2007, היה השלל כ- 4,000 טון,  מהם כמה עשרות קילו בלבד אצלנו, אולי מעט יותר.

רק כדי להזכיר ולסיים את הדיון: הסיגלית היא ערך טבע מוגן, וגובה הקנס על הוצאתה מהים או החזקתה, בין אם בים או ביבשה, הינו בגובה אלפי שקלים. קנסות כאלה על החזקת סיגלית כבר נתנו על ידי אנשי רשות הטבע והגנים, ראו הוזהרתם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו