דני בר-און
דני בר-און

זה היה רגע של להיות או לחדול. התחושה היתה שאני חייב לסגור את מלתעותי על האפרופו שוקולד החדש ויהי מה, אבל הבעיה היא שלא מצאתי אותו בחנויות. נהוג לחשוב שחברות היח"צ של יצרניות המזון משמנות את העיתונים ושולחות אליהם כמויות עצומות של מוצרים מגרים בכל מצבי הצבירה והטמפרטורות, רק שיכתבו. זה נכון באופן חלקי. כן, שולחים לנו הכל ובשפע, לא נשקר לכם, אבל איכשהו אף פעם לא את המוצר שעליו אנחנו רוצים לכתוב כרגע. בדרך כלל הבעיה נפתרת בקלות - יורדים לרחוב וקונים. בעיתונות אמנם אין הרבה כסף אבל אין בעיה לגייס חמישה שקלים בשביל חטיף. כשאין את זה בחנות, כמו הפעם, אני לובש את פרצוף האיומים של גיא פלג מחדשות 2 (שהוגדר באוזניי על ידי קולגה "הבנאדם הכי לא פראייר שאני מכיר") ועושה טלפון למי שצריך. לא אני, חביבתי, לא אני הוא הכתב שיראה את הסקופ הבא אצל המתחרים ואשתוק לכם. תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם רוצים שאכתוב על במבה במילוי קרם מי קולחין, או מה שזה לא יהיה.

דני בר-און

דני בר-און

כתב יחסים, חטיפים ומה שבניהם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ