החיים קשים, הגלידות רכות: מבחן טעימה קיצי

סנדוויץ' גלידה אוראו עצום בגודלו אך נטול אישיות, שלגון עוגיית הטראש היה מוזר ונהדר, ומה עם משולשי טובלרון מהמקפיא וארטיק כדורוני שוקולד מהדיוטי? הכינו כוס מים ומזרק אינסולין וצללו למבחן הטעימה

דני בר-און
דני בר-און
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דני בר-און
דני בר-און

אפתח בווידוי מטלטל: אני לא אוהב עוגיות אוראו. זה לא שאם מציעים לי אסרב, כן? אבל לא אקנה אוראו בחנות. לקרם הלבן שבתוכן יש מרקם מתעתע של גריז למיסבים, וטעמו משלב בווירטואוזיות בין המאפיינים הלא מושכים של קינוחי פרווה, להיבטים הלא מושכים של מוצרים היפר-תעשייתיים. השכבה הלבנה, השמנונית והמתוקה (שעד אמצע שנות התשעים התבססה בעולם על שומן חזיר, אגב) נלחצת בין שתי עוגיות קשיחות, פריכות ומלוחות להדהים. זה אולי הרגע לציין שצליל השם "אוראו" גם דומה מאוד בעיני ל"אוראה" (שתנן). אבל למי אכפת מהאסוציאציות שלי? עוגיות אוראו הפכו משום מה לאיזה תו תקן של טראשיות עילאית.

דני בר-און

דני בר-און

כתב יחסים, חטיפים ומה שבניהם

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ